להתמודד

 לפני בערך 13 שנה, אולי קצת פחות, החלטתי שאני כבר לא רוצה לחיות בעולם הזה. כלומר, בתוך תוכי ידעתי שאין עוד טעם לחיים שלי. הרגשתי כאילו אני לא מצליח לסחוב את עצמי יותר, אין לי את הדרייב, וגם אין לי את האור בקצה המנהרה, כלומר, אני לא ראיתי אפשרות שזה ישתנה אי פעם, ולכן המסקנה הייתה שאסיים את חיי בדרך כלשהי. כמעט אף פעם לא הבאתי את זה לידי ביטוי, או חשבתי איך אני עושה את זה. אני די מפחד מהכאב של המוות. זה דבר שנורא הפחיד אותי, ועדיין מפחיד, כמו גם האפשרות שזה לא יצליח ואז אני יכול להישאר נכה או משותק או משהו כזה, וזה לא פחות מפחיד אותי מהאופציות האחרות. אז איכשהו, במובן הזה שאף פעם לא באמת לקחתי החלטה ואמרתי שאני הולך לעשות את זה, מה גם שאחת הסיבות העיקריות שלא ניסיתי להביא את זה לפועל הייתה העובדה שאני ממש לא רוצה לפגוע בקרובים שלי, במיוחד לא באימא שלי. היא תהיה ממש הרוסה אם אני אפגע בעצמי ולכן אני לא מנסה לחשוב על אפשרות כזו. ככה נוצר מצב מסוים שבו אין לי שום רצון לחיות, אין לי שום תשוקה, שום חלום ושום תקווה לגבי ההמשך. אני די פסימי בתוך תוכי באופן כללי. אני במידה מסוימת חושב שזה יכול ל