האם ואיך משפיעה עליכם הברברת ברשתות החברתיות ובתשדירי הטלוויזיה?
אחד ממגיביי יידע אותי על מדור "הנושא החם" של קהילת פרפרים. אז אני נענה לאתגר.
כאמור, השאלה היא איך משפיעה ה"ברברת" ברשתות החברתיות ובתשדירי הטלוויזיה.
אצלי זה ממש מורכב. מצד אחד יש לי המון מה לכתוב על המצב הביטחוני-פוליטי-חברתי שקיים כיום בארץ, מצד שני אני סוג של גוזר על עצמי שתיקה. אני חושב שזה כרגע לא הזמן להביע עמדות לכאן ולכאן, בוודאי כשיש שבויים ומשפחות שלהם שממתינים להם בקוצר רוח. כך יצא שלמרות שאני ביום-יום קורא המון ברשתות החברתיות וכותב מדי פעם, בתקופה האחרונה לא רשמתי בכלל. אפילו לא תגובה אחת בכל 28 הימים האחרונים.
זה קצת קשה, היות והחברה היחידה שלי נמצאת ברשתות החברתיות. אין לי כמעט חברים ואני לא יוצא לבלות, ובעבודה אני לא מייצר קשרים היות ואני פרילנסר, כך יוצא מצב שנשארתי כמעט ללא חברה וללא יכולת לשתף. במיוחד במצב כזה שאני מאוד חרדתי. ב-24 שעות החרדות שלי ממש קשות ואני לא מצליח לצאת מזה. וכאמור - אין עם מי לשתף, שזה הכי קשה.
אצלי בבית הטלוויזיה כל הזמן דולקת. אבא שלי צופה בחדשות בלי הפסקה. לא אגזים ואומר ש-18 שעות מתוך 24 שעות הטלוויזיה מכוונת על החדשות. זה ממש מעיק לפעמים, כי כל פעם שאני עובר בסלון אני צריך לשמוע את הפרשנויות והתיאורים של כל המצב הזה. הייתי רוצה קצת לצאת מהרעש ולמצוא טיפה רוגע בלי לחשוב על כל המצב.
בנוסף לכל, אני לא שירתתי בצבא ולכן זה די מעיק עליי לפעמים. המחשבה שאני לא חלק מכל הביחד הזה, שעד כמה שאני לפעמים מבקר אותו, זה נראה לי דבר נהדר. לראות זמרים מופיעים וחיילים רוקדים זה דבר שנראה לי כל-כך שמח. הביחד הזה, הלכידות לאותה מטרה. יש בזה משהו נפלא בעיניי.
מקווה שהמצב יסתיים על הצד הטוב ביותר, בתקווה לימים טובים יותר.
שמח שגיליתי את הפוסט הזה. אז מתברר ש: אינך לבד או חי בבדידות; אינך רעב ללחם; אינך נתמך ע"י המדינה; וכן, אתה נמצא ברשתות החברתיות. חלק מדאגתי לך נמוג.
השבמחקחחחח, לא. אני לא רעב ללחם. אבל יש המון בעיות אחרות.
מחקברור. אצלך, לפי דבריך יש הר של בעיות. שמחתי לדעת שאינל איזה מסכן, לבוש סמרטוטים, מוזנח ורעב ללחם.
מחקעצם היותך ישראלי, אתה חלק מהביחד. אפשר לתרום הרבה גם בלי לעשות צבא. גם אני לא עשיתי צבא אבל לא מרגישה שלא תרמתי. בזמני מבצעים, התנדבתי, בעתות שגרה, התנדבתי. יש הרבה דרכים לתרום, וכל אחד נותן כפי שהוא יכול (ואם להיות כנה, אני לא חושבת שבגיל הגיוס הייתי תורמת במשהו. אשכרה נתנו לי פטור מנשק כי הייתי קטנה מדי).
השבמחקאפשר לשאול בן כמה אתה?
קראתי עכשיו את ההתחלה מהבלוג שלך. מקווה שתמצא את השקט שלך. אל תוותר על האופטימיות!
העניין הוא שבשבילי צבא זה משהו שמאוד רציתי לעשות, ובסוף זה לא הסתדר ולא עשיתי.
מחקאני בן 34. תודה על העידוד.
אל תצטער שלא עשית צבא! הצבא שלי - והייתי שם 3.5 שנים, פלוס מילואים עד גיל 40+ - היה סיוט , ועצר את ההתקדמות שלי בחיים (למרות שהעניק לי מקצוע שסידר אותי בחיים מבחינה כלכלית - המציאות תמיד מורכבת).
השבמחקבהמשך למה שכתבה המגיבה מעלי, אני מתנדב הרבה, ומרגיש שההתנדבות היא בשביל עצמי, שהיא עוזרת קודם כל לי. יכול להיות שזה יעשה גם לך טוב.
וחדשות זה נורא, זה רעל לתודעה.