מחשבות ליליות.

 לפני כך וכך שנים, עבדתי תקופה של בערך חודש במפעל למזון. זו הייתה חוויה די מוזרה האמת. השתכרתי שם ממש נמוך, שכר מינימום או משהו בסגנון. זה היה די אפור, העבודה הייתה סוג של רוטינה. רוב העובדים היו אנשים ממעמד נמוך, בעיקר עולים חדשים או עולים ותיקים.

אני זוכר שבאתי לאימא שלי ואמרתי לה שאני לא מבין איך אנשים חיים בצורה כזו. כלומר, יכול להיות שאני פריבילג במידה מסוימת, אבל לא הצלחתי להבין איך אנשים חיים בצורה שהם עובדים 12 שעות, בשאר הם רואים טלוויזיה ואז הולכים לישון. כאילו, למה אין להם חלומות? שאיפות? רצונות? לא הצלחתי להבין. אימא שלי אמרה שאני לא יכול לשפוט אותם, ושהם אנשים חרוצים והיא מעריכה את זה. קיבלתי בזמנו את דעתה. כלומר, אני לא יכול לשפוט אנשים שגדלו לתוך מסגרת חיים שונה משלי. אני גדלתי עם הורים שיכלו להרשות לעצמם לממן לי שיעורים פרטיים או חוגים או כמעט כל מה שרציתי. האנשים שעבדו שם לרוב גדלו בעוני. וכשגדלים בעוני, נדיר מאוד שאפשר להרים את הראש מעל המים.

עכשיו אני נזכר בזה, כי זו הייתה תקופה די אפורה. הרגשתי די אבוד. כאילו החלומות שלי נמוגו. אני זוכר כשבאתי לראיון העבודה, המנהל שם אמר לי שהוא לא בטוח שהעבודה בשבילי. הוא ראה שעבדתי במקומות אחרים טיפה יותר "נחשבים", והוא לא הבין מה אני עושה שם. אמרתי לו שזה בסדר ואני יכול להתאים למקום כזה. אבל כנראה שלא. כלומר, אלא אם כן ממש ארצה. אחרי חודש עזבתי, שהבנתי שאין לי רצון להמשיך להיות שם.

לא כל כך מבין למה אני חושב על זה עכשיו. אולי כי אני טיפה מרגיש יותר טוב עם העבודה שלי כיום. שאני יכול להתלבש כראוי ולחזור נקי מהעבודה. שאני מרוויח שכר נורמלי ולא שכר נמוך. אבל עדיין, במה שאני עושה אין הרבה אתגר וגם אין איזשהו ניסיון שאני לוקח איתי. ואני לא יודע כמה שנים עוד אוכל להמשיך עם העבודה הזו. לעבוד בגיל מבוגר במה שאני עושה יכול להיות טיפה מוזר. בכלל, אם אני אומר לאנשים את מה שאני עושה, הם חושבים שזו עבודה ממש לא נחשבת.

אבל אני מחזיק שם די הרבה זמן. ולפעמים זה די מעניין (מעט מאוד מהזמן). אני לא יודע אם להמשיך או לחפש משהו אחר. זו שאלה ממש קשה. מה גם שאני שוקל ללכת ללמוד, ואז אני אוכל לשלב את העבודה הנוכחית שלי עם הלימודים. שאלתי את עצמי מה כדאי לי ללמוד. אם אני אלמד היסטוריה או אנתרופולוגיה או משהו בסגנון, אז כמעט ואין בזה כסף. אני לא מכיר הרבה בוגרי לימודי היסטוריה שעובדים במקצוע שלהם. וגם אם כן, זה מורים להיסטוריה שמרוויחים שכר נמוך. יש לי את הרצון ללמוד כי זה סוג של משהו שאני "צריך" לעשות, סוג של לסמן וי. אבל אני לא יודע אם אני באמת בתוכי רוצה את זה. אני חושב כשאני אומר לאנשים שאין לי תואר זה פחות נחשב, ואני רוצה לומר שאני בוגר תואר כי זה סמל סטטוס. אני יודע שזה נשמע קצת מוזר, אבל אני בסופו של דבר חושב שחלק גדול מהאנשים עושים את זה בשביל זה.

אולי עד לפעם הבאה.