כבר חודש ושבוע שאני בהתקף הזה. עכשיו אני במצב שאפשר לקרוא לו אנושי. לפני 3 שבועות לא יכולתי לעמוד על הרגליים בלי להיות צריך לזוז מצד לצד עשרות פעמים. זה היה פשוט נורא. כל כך סבלתי שאני אפילו רועד רק כשאני חושב על זה עכשיו. זה סבל בל יתואר.
אני כנראה צריך כדורים אחרים ממה שאני לוקח עכשיו. יכול להיות שהפסיכיאטר לא דייק באבחנה שלו.
יש לי לפעמים פחד גדול מהמלחמה. זה מפחיד אותי ממש. המלחמה לא מועילה ממש למצב הנפשי שלי. אני כל כך רוצה שזה יסתיים. כשיש אזעקה זה יכול להיות ממש גורם פאניקה, למרות שעם הזמן אני מתחיל להתרגל ולהשתדל לא לפחד מזה כל כך. הייתי רוצה מישהו לדבר איתו, סתם, לא חייב להיות חבר, אלא רק מישהו שאפשר להחליף איתו מילים, כי יש לי המון בדידות.
תגובות
הוסף רשומת תגובה