להתמודד

 אני פותח, בשורות אלו, את הבלוג שלי.

היות שבאתר אחר, ישנן בעיות טכניות רבות, החלטתי לכתוב כאן, לפתוח רגע צוהר למה שאני מרגיש בפנים. אני עוד לא יודע למי ולכמה אנשים אחשוף את הבלוג. כלומר, הרבה פעמים יש מימד מסוים של בושה. אנשים שמכירים אותי במצב ה"נורמלי" לא בהכרח יידעו איך זה שמה שאני מרגיש בפנים שונה בהרבה מימדים ממה שאני משדר בחוץ.

בחודשים האחרונים, שלא נאמר, בשנים האחרונות, אני ממש סובל. אני מאובחן עם הפרעה נפשית שנקראת OCD, בנוסף לעוד הפרעות נפשיות שככל הנראה יש לי ואני לא מאובחן בהן באופן רפואי.

הOCD אצלי מתפרש בהמון צורות. הוא גורם לכך שאין לי אפשרות כמעט להיות "ספונטני" או לעשות דברים שאני רוצה בלי יותר מדי הכנות, מחשבות וחישובים. קשה נורא להסביר את זה למישהו מבחוץ, ולפעמים אני חושב שאם אסביר את זה לאדם "נורמלי", סביר להניח שיחשוב שהשתגעתי (ולפעמים אני עצמי חושב שאני כמעט שם).

אני מרגיש שאני רוצה לקבל אהבה, להיות מאושר, שמח, רגוע, ועוד. אבל אני מרגיש שאני נמצא שנות אור משם. כלומר, אני לפעמים חושב שלעולם לא אוכל להיות מאושר. וזה דבר קשה, עצם המחשבה הזאת שאין אור בקצה המנהרה, אין תקווה או עתיד. 

הOCD אצלי, שהוא ככל הנראה ההפרעה הנפשית הכי קשה שלי, מתבטא בכל מיני סוגים. אחד העיקריים זה מספרים - יש לי המון מחשבות על מספרים. הרבה שעות ביום אני מחשב ומחשב ומנסה להוסיף כמויות. אני אנסה אולי להסביר איך זה עובד: כל מספר, יש לו משמעות מסוימת. זה יישמע נורא מוזר, אבל נניח ואני נמצא בקניות בסופרמרקט ואני רואה שמוצר מסוים עולה נניח סכום X, והמספר הזה מסמל בעבורי משהו שלילי, אז בדרך כלל אני ארצה לקנות מוצר אחר שהמחיר שלו הוא בסימון של מספר יותר "טוב". הבעיה היא שזה ממש ממש אובססיה. כל הזמן אני בחרדות בגלל המספרים ואין לי יכולת לתפקד. אפילו נניח שאני במסעדה, והחשבון מגיע והמספר לא טוב, אני צריך להוסיף עוד משהו לפעמים רק כדי שהמספר יהיה מספר שלא מסמל משהו רע.

יש לי המון המון פחדים, אני כל הזמן מפחד. ואני מדחיק את זה. מדחיק ומדחיק. אני אסביר בערך במטאפורה - נניח שנמצאים בבריכה, ויש כדור מתנפח. אם אני ארד איתו לקרקעית המים ואחזיק אותו, הוא יישאר שם, אבל אם אני אעזוב - הוא יעלה למעלה ויצוף. ככה זה הרגשות שלי. אני כל הזמן מדחיק אותם, ואז הם צצים כשאני לא רוצה. הראש שלי מתוכנת במידה מסוימת כדי להתחמק, לברוח. לא להרגיש, כי הרבה פעמים שאני מרגיש אני "מסתבך". 

יש לי מחשבות מטורפות ומוזרות כל-כך שאני לא יודע כבר מה לעשות. 

בנוסף לכל זה, לפני 13 שנים עברתי אירוע טראומטי מתמשך שהשאיר אצלי סימנים בנפש, ברגשות ובראש. אני כל הזמן חושב עליו. כל יום. אם אני ער 12 שעות, לפחות ב-11 מתוכן אני חושב על האירוע. על ההשלכות, על הפגיעה, ההשפלה. אני פשוט לא יכול לעשות עם זה כלום. עברו 13 שנה וזה מרגיש לי כמו אתמול. אני מעולם לא "עיבדתי" את זה ולכן זה עדיין כל כך חשוף אצלי. אני גם לא השלמתי עם זה ולא סגרתי את זה כמו שצריך.

אלה רק חלק קטן מהבעיות שיש לי. כל החיים זו בעיה אחת גדולה, שאני לפעמים חושב שכדאי לי "לוותר" על החיים. כלומר, לא למות, פשוט לא לחיות. להעביר את הזמן עד שאני אזדקן או אדרס ברחוב ואמות. כי החיים ממש רעים ובלתי נסבלים.

לא יודע אם יש איזשהו אדם שקרא או יקרא אי-פעם את מה שרשמתי עכשיו. אני רוצה מאוד לשתף ולהתחיל לדבר בצורה יותר נוחה על הפרעות נפשיות ועל דרך ההתמודדות איתן.