החיים הם סיוט.

הפסקתי להרגיש ממזמן. כלומר, אני לא מרגיש דבר. לא אהבה, לא התלהבות, לא שמחה. אני פשוט כבוי לגמרי. לפעמים אין לי חשק לעשות כלום. לפסיכולוג אני אומר שזה כמו שיש מערכת סטריאו, והנמיכו את הסאונד לווליום הכי נמוך. כלומר, ככה זה, אני ממש לא מרגיש.


אני כבר ברחתי מעצמי. לפעמים אני חושב שאף פעם זה לא ישתנה. תמיד לא יהיה לי טוב, אני אגרור את עצמי כאילו הנפש מתה והגוף חי, ובאמת, ככה אני מרגיש.


יש לי כל כך הרבה בעיות שאני כבר לא יודע מאיפה להתחיל. כאילו שמתי עטיפה ועוד עטיפה ועוד 1,000 עטיפות, שכבר אני לא יודע מה יש מתחת לכולן. ה-OCD אצלי ממש חזק, ולפעמים הוא אפילו מחריף. במידה מסוימת אני לא יודע כל-כך מאיזה עוד הפרעות נפשיות אני סובל, אני פשוט לא יודע להגדיר אותן, אבל הן קיימות.


יש לי המון מחשבות מוזרות. כל-כך מוזרות שאני פשוט לא משתף אף אחד. יש לי גם המון פחדים. לפעמים יש לי פחד שישימו אותי בכלא להמון שנים עד שאני אמות. וככה כל הזמן אני אסבול בלי אפשרות לצאת מזה. 


ה-OCD שוחק. הוא גומר אותי לגמרי, זה ממש מתיש. יש לי אובססיה בלתי מוסברת עם מספרים. כל הזמן אני מחשב, כל הזמן יש מספרים שהם שליליים ואז כשהם באים אני חושב שיקרה לי משהו רע. אני לא יודע מה לעשות, אני לא יודע אם בכלל אני יכול לחזור לחיות אי פעם. לא יודע בכלל למה אני פה. לא יודע מה קורה אחרי המוות, לא יודע אם יש חיים אחרי זה. ובכלל, האם בכלל הסכמתי לבוא לעולם הזה? זו שאלה פילוסופית די מעניינת - כי אם אף אחד לא שאל אותי, אז זה לא הוגן. יכול להיות שנתתי הסכמה לפני שהגעתי לעולם ואני בכלל לא זוכר? 


אני חושב הרבה על אלוהים. אני רוצה לדעת לפעמים אם הוא קיים, אם אכפת לו. אם הוא בכלל יודע איך אני מרגיש, ואם ככה - אז למה הוא נותן לי לסבול ולא מתערב? ובכלל, אם אין אלוהים, איך הגעתי לכאן? ובכלל, מי יצר את אלוהים? ומי יצר את מי שיצר אותו? זה פשוט לא מסתדר. אין בזה היגיון בכלל.


אני שונא כל-כך את העולם הדפוק הזה. לפעמים הייתי רוצה להיוולד בזמן אחר ובמקום אחר. לא להיות בחיים חסרי המשמעות, הריקניים והאובססיביים האלה.

תגובות

  1. אני מתיחס אך ורק לשורות האחרונות בפוסט שלך. תמיד אתה יכול לקחת את עצמך למקום אחר, בו החיים מלאי משמעות, לא ריקניים, אנוכיים או אובססיביים, למשל - הצטרפות ליחידות או"מ ולהתנדב בהוראה באפריקה באזורים מוכי בצורת, מלחמות, רעב ואומללות. לא חסרות מדינות עולם שלישי שישמחו על כל מתנדב שיבוא. אתה יכול גם להתנדב בארץ, אם אתה יכול לשאת זאת כלכלית. יש לי חבר שבחר לעבוד במשרה הכי משעממת בעולם, עם שכר שמאפשר לו לשכור דירה ולחיות חיי צנועים, אבל יש לו עושר רוחני, שמחה בלתי פוסקת ומגע אנושי בלתי פוסק עם כל אדם שהוא פוגש.

    השבמחק
    תשובות
    1. במצבי הכלכלי, אני בספק גדול אם אני יכול להרשות לעצמי להתנדב. כלומר, אני צריך להכניס סכום כסף מסוים כדי להתקיים.

      והבעיה שלי היא בראש ובראשונה רגשית, כלומר, הרגשות שלי במידה מסוימת כבו. אני חושב שזאת אחת הבעיות העיקריות שלי.

      מחק
    2. אינני מטפל מקצועי, אפילו מאמן לא. אבל התירוץ שלך מצביע על כך, שדי נוח לך במצבך הנוכחי, אם אתה עדיין משתמש בתירוץ "הרגשות".

      מחק

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

האם ואיך משפיעה עליכם הברברת ברשתות החברתיות ובתשדירי הטלוויזיה?

מצב בעייתי.