טראומה.
יש אירוע, או מספר אירועים, שאני פשוט לא מסוגל לשכוח. לא משנה כמה אני אומר לעצמי די, צריך להמשיך - אני פשוט לא מצליח. זה שם. זה כל הזמן צף, עולה, חוזר, איך שיקראו לזה. זה פשוט שם. אני באמת לא מצליח "לעבד" את זה. זה כאילו קרה לפני יומיים, למרות שזה היה לפני הרבה שנים.
אני מרגיש נורא קשה, כאילו לא הצלחתי להילחם בחזרה. פגעו בי, השפילו אותי, רמסו לי את הנפש, ומי שעשה את זה המשיך בחייו, ואילו אני לא. כלומר, אני תקוע שם, רוצה להחזיר, רוצה להילחם, רק לא להיכנע - לא להיות כנוע ומושפל. זה הכי גרוע.
הפסיכולוג שלי אומר שיכול להיות שזה פוסט טראומה. אני גם כן חושב שזה ככה. פשוט לא הצלחתי לנתח את זה ולהמשיך קדימה. הייתי אז במצב נפשי ירוד וכנראה שנשארתי ככה. אני לפעמים לא יודע איך ממשיכים מכאן.
מזמן למדתי להכיל את אותן פינות שתיארת בחיי ולהמשיך הלאה. אני כבר לא מסתכל עליהם או בהם, אני חי את חיי וזהו.
השבמחקאני מבין, אבל לי זה קשה. קשה לי נורא לעבד את זה ולהמשיך קדימה. אני עדיין תקוע בעבר.
מחק