להתמודד

 אחד הדברים שהכי קשים לי בחיים, זה ה OCD ממנו אני סובל. אפשר לומר שהוא משפיע עליי כמעט בכל אספקט בחיים. אני מתמודד איתו כמעט כל רגע. כמעט ולא יוצא מצבים שאני לא חושב על זה או שזה לא משפיע עליי. כרגע הפסיכיאטר רשם לי עוד כדור, ואני לוקח המון כדורים. אני לפעמים לא יודע אם זה ממש עוזר לי, כי זה בעיקר מחליש את הרגשות. גורם לי להיות לפעמים נורא אפאתי, נורא קר. ואני לפעמים חושב שאולי עדיף שאני אחשוב על להוריד מינונים כדי להרגיש קצת יותר. מה שעברתי לפני 14 שנה עדיין מנהל אותי. 90% מהזמן שאני ער, אני חושב על זה. כל יום. זה לא עוזב אותי בכלל. זה כל הזמן נמצא שם. זה קרה לפני 14 שנה ואני מרגיש כאילו זה היה אתמול. הכעס, הזעם, תחושת ההשפלה. כל זה מלווה אותי עדיין. אני לא יודע לפעמים אם אני אוכל להדחיק הכל ולהמשיך הלאה, כי תמיד יש את התחושה של חוסר הצדק והעוול שנגרם לי. התחלתי לחשוב באחרונה על אפשרות ללכת ללמוד באוניברסיטה. הבעיה היא שאני עדיין בתוך הלופ של המצב הנפשי והטראומה שאני סוחב שאני לא יודע אם אני אוכל להתמודד עם זה. מה גם שאני לא יודע אם אני בכלל רוצה ללכת לזה. כל החיים נסובים סביב סימ...

 אמרתי לפסיכיאטר שאני לא מרגיש כלום, ושאני עייף כל הזמן ורק רוצה לישון. חשבתי שהוא יוריד לי ממינוני הכדורים, אבל הוא נתן לי עוד כדור לקחת. אני מרגיש נורא עייף רוב הזמן. אין לי חשק לעשות כלום. אני ישן בערך 12-14 שעות ביום כשאני לא עובד. זו הבריחה שלי, אולי שם אני לא מרגיש את הסבל והקושי. מאז הטראומה אני עדיין סוחב אותה וכבר כמעט 14 שנה שאני איתה. זה לא עוזב אותי, אני כל הזמן חושב על זה. אפילו שעברו 14 שנה זה עדיין נוכח אצלי כאילו זה קרה אתמול. אני ממש משמר את זה. לא עיבדתי את זה וזה עדיין מרגיש לי מאוד טרי. אני לפעמים כבר אובד עצות ולא יודע מה לעשות.

 העולם שלי מלא בבדידות. כלומר, בדידות מחשבתית. יש סביבי אנשים, אבל אני עדיין מרגיש בודד כל-כך. עצוב לי. הכל רע לי. אני מרגיש שאין בחיים שלי שום דבר טוב.  הפסדתי המון כסף בהימורים, אני גר אצל ההורים בגיל 33, עברתי משפט מהגיהנום בשנים האחרונות, הכל קורס סביבי, ושוב - אני חלש, עייף, נטול כל רצון להילחם. אין לי בכלל אהבה לחיים, אין לי שום תשוקה או איזשהו אור בקצה המנהרה שאני יכול להסתכל עליו. החיים, במידה מסוימת, כבר הסתיימו. גם אם אני חי על הנייר, אני בכלל לא חי. אני לא רוצה יותר להישאר בעולם הזה, נמאס לי כבר מהכל. איבדתי אמון בכל אדם אפשרי. אני פשוט לא רוצה יותר.  ברוב הימים שאני לא עובד אני ישן לפחות 12 שעות. אין לי כוח בכלל להתעורר. אין לי חשק. הכל פה נורא. העולם הזה אפור, קודר, נטול אופטימיות. אפילו האינטרנט שלי מתנתק כל 10 דקות, כנראה גם לו אין חשק לתפקד. אני הולך לפסיכולוג כבר מזו תקופה, עכשיו הוא עשה מן שיחת יחסינו לאן, אם להמשיך או לאו. אני באמת לא יודע. האמת היא שחיפשתי פסיכולוגית אחרת שהלכתי אליה והיא נורא מצאה חן בעיניי. התקשרתי אליה והיא אמרה שהכל אצלה תפוס. כנרא...