הדחקת רגשות תמידית.

 לאחרונה, הודעתי לפסיכולוג שלי שאני מסיים את המפגשים איתו. הרגשתי הרבה פעמים שלא הצלחתי להגיע לשיחות עומק, שלא כל-כך הצלחתי לשתף איתו רגשות בצורה אישית. אני חושב שהוא ניסה כמיטב יכולתו, אבל זה פשוט לא הצליח. ככל הנראה אנסה למצוא פסיכולוג אחר שאולי יצליח יותר. הייתי פעם אחת אצל פסיכולוגית שממש מצאה חן בעיניי, אבל היא אמרה שהיא מלאה.


אני מרגיש שאני לא-מרגיש. כאילו כיביתי את כל הרגשות, אני לא נותן לעצמי להרגיש יותר כי אני לא רוצה. זה גם ככה רק סבל בלי שום הנאה. אני לפעמים חושב שאני גלגול של איזה מישהו שחטא, אחרת לא יודע להסביר את זה, שהכל לא מסתדר לי. שהכל דפוק. שכל פעם שאני מנסה להרים את הראש אני מקבל מכה. אפילו עכשיו כשאני מקליד המקלדת פתאום מפסיקה לעבוד. זה פשוט דפוק, עולם דפוק. לפעמים אני חושב שיש לי מזל רע או משהו שמונע ממני להתקדם, אני ממש לא יודע. כלום לא עובד בחיים שלי. כלום לא מסתדר.


אני כל הזמן מנסה לברוח. הולך לישון 14-15 שעות ביום בלי שום רצון להתעורר. כנראה שאני צריך לנסות משהו שעוד לא ניסיתי.

תגובות

  1. אל תשתהה, חפש פסיכולוג שמתאים לך. בשיחה הראשונה תברר את שיטת הטיפול שלו, תבהיר מראש ל-מה אתה מצפה, כך שאם הוא לא בענין, שיגיד. אולי כדאי פסיכולוגית? כי היא אשה ו"פחות" מפעילה מנגנוני הגנה של "היות חזק; חלש זו בושה"?

    השבמחק
    תשובות
    1. מה שחשבתי זה באמת לחפש פסיכולוגית אישה. לא רק בגלל שפחות מפעילה מנגנוני הגנה וכו', אני חושב שבאופן כללי (בהכללה) נשים יודעות יותר לדבר על רגשות. הרגשתי שעם הפסיכולוג האחרון היה לי המון מחסומים.

      מחק

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

החיים הם סיוט.

מצב נוכחי.