מחשבות ליליות.

 אני מאוד אוהב את השיר Beyond blue eyes של לימפ ביסקיט. יש מילים שאני ממש יכול להזדהות איתן:

No one knows what it's likeTo be the bad manTo be the sad manBehind blue eyes
And no one knows what it's likeTo be hatedTo be fatedTo telling only lies
ובאמת, כנראה שאף אחד לא יודע מה אני מרגיש. וכנראה שבאמת, כמו בשיר, אני אומר רק שקרים. משקר לעצמי, לסביבה, לכולם. נמאס לי כבר לרצות אחרים. נמאס לי כבר לשים מסכות, להיות מה שאחרים רוצים שאני אהיה. להציג תמונה של מלא ביטחון למרות שאני לא. לשים בפה שלי מילים של אחרים במקום מילים של עצמי. במידה מסוימת, התרגלתי כבר לשחק את המשחק. אני 99% מעמיד פנים של מישהו שאני לא. 
אני מדחיק את הדברים האמיתיים שחשובים לי. ולפעמים מה שחשוב זה האגו הפנימי שלי. אני חושב שלכולם חשוב האגו שלהם. ברגע שהאגו נפגע, כל שאר הדברים הופכים להיות חסרי חשיבות. אני חושב שאגו וכבוד זה דברים מאוד חשובים. אולי יגידו שאני פרימיטיבי, אולי. אבל ככה אני חושב. הרבה פעמים מניחים שזה שייך לחברות עתיקות, אבל כבוד במידה מסוימת קיים גם בחברות מודרניות. כל אחד רוצה שיהיה לו כבוד. לדעת שאם פוגעים בך, אתה פוגע בחזרה. שאף אחד לא יתקרב. אני לא יודע אם זה קשור לעובדה שסבלתי מאלימות בעבר, הרצון הזה כל הזמן לשמור על הכבוד שלי. לדעת שאף אחד, אף אחד לא יכול לפגוע בי, ומי שינסה לפגוע - יקבל בחזרה.
אני כל הזמן חושב על אלימות. לא יודע להסביר את זה. שוב - כנראה שזה קשור לעובדה שספגתי המון אלימות בנעוריי. יש בזה משהו מפחיד, כלומר, אפילו כשאני מבקש ממישהו זר משהו, אני מפחד שהוא יגיב באלימות. כל מצב שמישהו טיפה מרים את הקול או כועס עליי, אני מתחיל לחשוד שזה עלול לזלוג, לאלימות. זה נורא מפחיד המחשבה הזו. לפעמים אני מציג תמונה כאילו שזה לא משפיע עליי, כאילו אני "גבר-גבר" ויודע להסתדר. אבל לא. זה מפחיד. בעיקר כשאני לא כל כך יודע איך להתמודד עם זה. כלומר, אני לא יודע אם אני רב מכות כל-כך טוב.
אם הייתי יכול לקנות לעצמי יכולת, זה כנראה היכולת להיות חזק מבחינה פיזית. כזה שמי שמנסה להתעסק איתו, חוטף.

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

האם ואיך משפיעה עליכם הברברת ברשתות החברתיות ובתשדירי הטלוויזיה?

30.

כל כך הרבה זמן.