מחשבות ליליות.
אני חושב שאחת הבעיות שלי, שאני לא באמת מנסה למצוא פתרון. אני מנסה להקיף את הבעיה, לדבר על דברים חיצוניים, אחרים, להסית את דעתי. אני לא מסוגל לגעת בשורש הטראומה. אני כל הזמן מסתובב מסביב ובורח. כותב רק כדי לצאת מכדי חובה ולחשוב שאיזשהו מישהו יגיב ופתאום יהיה קסם והחיים יהיו פתאום טובים. לא יודע, אולי זאת סתם משאלה שכנראה לא תקרה, אבל אני עדיין תמיד מחזיק בה. כמו שאני מחזיק בהרבה דברים כמו לחכות שאיזשהו משהו יקרה. איזה נס. שפתאום אני ארגיש יותר טוב. אבל לא. אני ממש לפעמים רוצה לברוח מהחיים, לא רוצה לחיות אותם כמו שהם. הם פשוט נוראיים.
תגובות
הוסף רשומת תגובה