OCD.
ה-OCD ממנו אני סובל, הוא בערך הדבר הכי נורא בחיים שלי. הוא משפיע על הכל. ממש על הכל. שום דבר לא יכול להיות ספונטני, שום דבר לא יכול להיות בלי חשיבה של 10 שניות לפני. הכל צריך להיות מחושב. זה ממש הופך את החיים שלי לסיוט. במידה מסוימת אני צריך "להשלים" עם זה, כי אם לא, אז אני סובל עוד יותר. כלומר, אני צריך לבצע הכל לפי הספר, לפי מה שהמחלה מכתיבה לי. שום דבר לא יכול להיות חצי מילימטר שונה ממה שהמחלה מכתיבה לי.
אולי, מתוך רצון להקל, אני אכתוב טיפה על התסמינים, חלק מתוך המון שיש. ואני יודע, זה יישמע ממש, אבל ממש מוזר למי שמסתכל מבחוץ, בעיקר למי שלא מכיר את התסמונת.
אחד הדברים הכי חזקים זה שאני חייב לחשוב על דברים מסוימים כדי שיהיה לי "מזל" חיובי. זה בא לידי ביטוי ביתר שאת בעניין מספרים. כמעט כל מספר מסמל משהו. מספר יכול להיות שלילי, מספר יכול להיות משהו שממש אי אפשר לחשוב עליו, ומספר יכול להיות נייטרלי. איכשהו, אני צריך תמיד להגיע למספר נייטרלי. ככה לא יהיה לי מזל רע ושום דבר רע לא יקרה.
סתם לדוגמא - שנת 1964 זו שנת הלידה של אימא שלי. שהיא הדבר הכי יקר לי בעולם, ואין שום דבר אפילו שמתקרב למידת האהבה שלי אליה. כך יוצא ש-64 זה מסמן את אימא שלי, ואם אני נתקל במספר 64 - אסור לי, כי אז היא עלולה להיפגע. לא רק ש-64 זה מספר שאסור להיתקל בו, אלא גם השילוב של 6 ו-4. כלומר, אם לצורך העניין יש שיר שאני שומע ב YouTube ויש לו 64 מיליון צפיות - מיד אחרי שאני צופה בו, אני צריך לשמוע שיר אחר עם מספר צפיות שונה. ככה שתעבור ההשפעה של המספר 64, שכאמור, מסמל את אימא שלי, הדבר הכי יקר לי בחיים. ואם אני לצורך העניין *לא* מעביר את המספר 64, אז אימא שלי עלולה להיפגע. מה גם שאם אני מנסה "להתחמק" מלהעביר מספר, אז אני בעצם אנוכי כי אני גורם לאפשרות שאימא שלי תיפגע.
סתם, דוגמא.
זה ממש ממש נורא. העניין הוא שיש כל כך הרבה מספרים בעייתיים, ואני גם תמיד מחשב. כלומר, גם אם אני רושם מילה בת 6 אותיות ואחריה מילה בת 4 אותיות, אז זה מסמל משהו רע, ולכן אני צריך לשנות את המילים, כדי שלא יהיה שילוב של 6 ו-4.
שוב - המון המון חישובים. כל הזמן אני מחשב מספרים. מחשב כמה אותיות יש בכל מילה וכמה זה יוצא ביחד וכו'. ממש סיוט.
הדבר הכי מוזר שהתפתח אצלי, זה ב6 שנים האחרונות בערך. אני יודע שזה יישמע ממש מוזר. אבל זה דרוזים. מבחינת החשיבה שלי, דרוזים הם קדושים. כל פעם שאני חושב משהו רע על דרוזים, אז יש לי מזל רע. משהו רע עומד לקרות. אני נהפך לחסר ביטחון פתאום. עכשיו זה ממש בעייתי, כי אם אני חושב נגיד משהו בראש בלי כוונה של "הדרוזים רעים", אז אני חייב לחשוב על "לא נכון, הדרוזים נהדרים", ורק *אז* עובר לי המזל הרע. עכשיו זה כל הזמן. כל הזמן. בלי הפסקה, בערך עשרות אם לא מאות או אלפי פעמים ביום. כל הזמן לחשוב דברים חיובים על דרוזים ואז יהיה לי מזל טוב. אז לא יקרה לי כלום. אז אני אהיה מוגן.
אני יודע שמי שקורא את זה (אם יש כזה מישהו) יכול לחשוב שאני מטורף. לא. אני ממש מודע להכל, אבל משתף עם זה פעולה, אולי בסוג של חוסר ברירה. אחרת אני מרגיש ממש מפוחד והכל לא מסתדר ופתאום קורים דברים נוראיים (או שאני רק חושב ככה).
זה ממש סיוט. אי אפשר להתקומם נגד זה כי אז אני מרגיש שאני פועל "נגד הרוח" ועושה מה שאני לא אמור לעשות. כי אסור להתעסק עם הדברים שמסמלים רע. זה עלול לגרום למשהו נורא לקרות. ואז שקורה משהו רע, אני אומר "הנה, זה סימן". זה פשוט נוראי וקשה.
אני רוצה להרחיב עוד ולכתוב על עוד המון דברים, אבל קודם כל אלך לשתות קצת. להירגע. לחשוב קצת על עוד דברים שמסמלים כל מיני דברים וגורמים לי לחרדות או להקלה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה