אלימות.

אני ממש לא מבין, למה לא נלחמתי לפני 14 שנה? למה חיכיתי 14 שנה בתוך הסבל הנורא הזה ושמרתי את הכל לתוך עצמי?!?! למה?! 14 שנה מחיי אני מבזבז על מלחמות בתוך הראש!

אני שונא לכתוב עם סימני קריאה. אבל זה מחויב המציאות. אני בן 34 עוד מעט, וכבר 14 שנה שאני אוכל את עצמי מבפנים. במקום ששבוע אחרי אני אוכל להתקדם ולהמשיך הלאה, לחיות את החיים, אני תקוע. תקוע שם. תקוע 14 שנה אחורה.

אני כותב כאן הרבה על ה"טראומה" שעברתי. יכול להיות שאני צריך להסביר פחות או יותר מה קרה. עברתי אלימות משטרתית קשה מאוד. זה אחד הדברים שהכי מכאיבים לי עד עכשיו. וזה לא האלימות הפיזית דווקא, זו תחושת חוסר האונים, והתחושה שאי אפשר לעשות כלום ושאף אחד לא נוקף אצבע לקראתך. אתה פונה למערכות שאמורות לפקח על המשטרה, ומה הן עושות? כלום. שולחות לך איזה מכתב שהתיק נסגר. עוד אחד. זהו.

נמאס לי מזה! אני לא מוכן לשתוק. אני לא מוכן להיות עוד קורבן מס' XYZ! אני רוצה לצעוק את האמת ולומר בדיוק מה שקרה!

אם לא מספיק כל מה שעברתי, גם "האשימו" אותי שתקפתי את השוטר שהוא זה שבעצם תקף אותי! תגידו לי, באיזו מדינה אנחנו חיים? כולם פה שותקים ולא אומרים כלום!

זהו, נמאס לי לשתוק. באיזשהו שלב אני ארצה להוציא את זה החוצה. 14 שנים אני אוכל את עצמי מבפנים. די.