מחשבות של לילה.

 הטראומה שעברתי לפני 14 שנה, או יותר נכון, הטראומה הארוכה שעברתי לפני 14 שנה, עדיין נוכחת בחיי בכל אספקט. כלומר, אני חושב על זה, בלי להגזים, 95% מהזמן שאני ער. ממש ככה. זה כל הזמן שם וכל הזמן משפיע עליי.

הרבה פסיכולוגים ואנשים אמרו לי שכדאי לי לשכוח את זה, שאני רק פוגע בעצמי. אבל אני לא יכול. אנשים פגעו בי בצורה כל כך חזקה, איך אני יכול להמשיך כאילו כלום?

צדק זה הרבה פעמים מושג כל-כך חשוב אצלי. כלומר, הצדק צריך להיעשות. מישהו עשה לי משהו רע? אני חייב לפגוע בו בחזרה. זו הדרך ה"נכונה".

אני לא רוצה להיות ה"חלש", זה שעף ברוח, זה שמסתכלים עליו ומצביעים עליו, שמרחמים עליו. לא. אני רוצה להיות חזק. יש לי איזה צורך כזה. אני לא יודע אם זה נובע מהאלימות שספגתי בנעוריי, אבל יש לי צורך כזה. להיות חזק.

אחרי בית ספר, שהיה ממש חממה של אלימות שספגתי, בין אם מילולית, פיזית או נפשית, היה לי איזשהו "שחרור" כזה. הרגשתי שפתאום אף אחד לא יציק לי, אף אחד לא יפגע בי, אף אחד לא יעשה לי רע. ועכשיו, אם מישהו יפגע בי, הוא ישלם על זה מאוד חזק. אמרתי לעצמי הרבה זמן שאם רק מישהו ינסה לגעת לי בגוף, הוא יחטוף כל כך חזק שהוא יצטער שהוא בכלל ניסה.

וזה הצליח. במשך שנה-שנה וחצי באמת הצלחתי לשמור על עצמי מכל משמר. הראיתי ביטחון, ואנשים לא ניסו לפגוע בי.

ואז באחד מהמקומות עבודה שהייתי בהם, היה איזה מישהו קצת בעייתי. פעם אחת דיבר אליי בצורה מאוד לא יפה, טען שאני זה שמדבר אליו לא יפה, ואז נתן לי בעיטה והמשיך לאיים שיתקוף אותי.

הייתי ממש בשוק ולא כל כך ידעתי איך להגיב. חשבתי שאני חזק, אבל לא. לא ידעתי איך רבים מכות בכלל. הלכתי משם. למחרת פניתי למנהל במקום עבודה, הוא אמר שהוא יפטר אותו ואמר שאני יכול ללכת למשטרה. מה הכי עצוב? לא עשו לעובד הזה כלום. אחרי יום ראיתי אותו ממשיך לעבוד, ולא רק זה, הוא גם סוג של המשיך לאיים עליי. ככה סתם.

יש בזה משהו מעצבן. אני לא יודע מה גורם לי למשוך אלימות כלפיי מכל מיני בריונים, או סתם אנשים. הרבה פעמים נדמה לי שמי שמשדר חולשה זוכה לאחד מה-2: או שמרחמים עליו ולא נוגעים בו בגלל זה, או שמציקים לו. את 2 האופציות אני ממש לא אוהב.

בכלל, האלימות בחברה פה היא ממש סיוט. לא רק האלימות, אלא בכלל התנהגות של חלק מהאנשים. חסרי התחשבות, גסי רוח, בהמיים. אני כל כך שונא את זה. והרבה פעמים אני מאשים את עצמי שאני לא יכול לעשות כלום כנגד זה.

כפי שרשמתי בפוסט קודם, לפני מספר שנים ניסיתי ללכת לאימון ניסיון של קרב מגע, איגרוף תאילנדי ואגרוף. חשבתי להיות חזק ואז אנשים לא ירצו להתעסק איתי. אבל איכשהו אחרי אימון אחד עזבתי. לא בטוח שאני מתחרט יותר מדי.

הייתי רוצה להיות חזק. הייתי רוצה לדעת שמי שעושה לי משהו רע ישלם על זה. לפעמים אני לא בטוח אם טוב להיות בצד התוקף או בצד המותקף.