חוסר מתאם.

 אני חושב שבמובן הפסיכולוגי, כשאדם לא תואם את המתאם שהוא "צריך" להיות בחברה, זה יותר תסכול עמוק.

כך למשל, הרבה פעמים יש לי תחושה מסוימת של חוסר נוחות מזה שאני חצי מרוקאי (בשאר הצדדים אני בעיקר אשכנזי). 

הרבה פעמים התכחשתי לזה. אמרתי שאולי זה לא קיים, שזה רק בראש שלי. אבל לא.

פעם ישבתי עם עוד מספר אנשים, ואז אחת הבחורות שאלה אותי מאיזה מוצא אני. כשאמרתי שאני בין היתר מרוקאי, היא אמרה שהיא ממש מופתעת. שאלתי למה? ואז היא אמרה שאני "עדין מדי" לדבריה, ולכן זה לא מסתדר לה. והיו עוד המון מקרים כאלה. גם סמויים וגם גלויים.

יש לזה הרבה הכחשה בחברה הישראלית. אני חושב שרק בשנים האחרונות התחילו לדבר על זה באופן גלוי. הסיבה שלא דיברו על זה הייתה שיש מדיניות של "כור היתוך" ושצריך להתעלם מאתניות בתוך הקבוצה היהודית. אני חושב שזה היה אולי טוב במובנים מסוימים, אבל במובן מסוים לא - במובן של ההכחשה. הרבה פעמים (בעיקר בעבר, היום פחות) כשדיברו על הנושא הזה, היה נוח לקטלג את הדובר באיזשהי פוזיציה מסוימת, שבדרך כלל אפילו מעליבה. יש בזה משהו די מקומם - זו האשמת הקורבן במקום להאשים את המקרבן.

גם היום, אני חושב שאני מנסה להדחיק את זה. כלומר, אם אני אוהב לקרוא ספרים ולהתעניין בדברים, זה לא יכול להיות שאני חצי מרוקאי, לא? הרי אני צריך לקלל, לירוק, לשמוע מזרחית בפול-ווליום ולעשות קריוקי ב-2 בלילה. לקרוא ספרים? לא, זה לא אני. אני צריך להיות משהו אחר.

וזה ממש ממש מעצבן. הרבה פעמים אני חושב שהייתי רוצה להחליף את המוצא שלי רק כדי להיות תואם חברתית למה שאני מרגיש בפנים. הרבה פעמים כשאני אומר את המוצא שלי, אנשים מצפים ממני להתנהג בדרך מסוימת. זה ממש קשה, מה גם שיש אנשים שמגדירים מי שמתנהגים אחרת מהנורמה כ"משתכנזים". כלומר, אדם ממוצא מסוים צריך להתנהג כ"ערס", אחרת הוא בעצם מוחק את הזהות שלו ומאמץ זהות חדשה.

יצא לי הרבה פעמים בשנים האחרונות, כשאנשים שואלים למוצאי, אני בדרך כלל אומר את ה"מרוקאי" בסוף. אולי זה להפחית את מידת ההשפעה של זה עליי. להראות כאילו זה איזה צד רחוק, לא קשור אליי, שבכלל לא הכרתי. אבל לא. הייתי די מחובר לזה. מאוד מאוד אהבתי את סבתא שלי. היא אומנם הייתה אנטיטזה ממש לסטראוטיפ של "מרוקאית". היא הייתה במידה מסוימת מאוד צרפתיה, דיברה כמעט אך ורק בצרפתית, אהבה אופנה, תרבות צרפתית וכו'. היא הייתה אישה מאוד מיוחדת. באמת שאני חושב שאם אני אדבר עליה יותר מדי, אני עלול עוד לבכות. היא הייתה נוהגת לבשל לי המון. היו כל מיני עוגיות שתמיד היו מונחות על השולחן כשהייתי בא. דברים מאוד משמינים, אבל כמעט תמיד מאוד טעימים. 

אבל עדיין, וזה החלק העצוב בסיפור - אם לדוגמא הייתה לי בת זוג, אז מאוד הייתי חושש אם להכיר לה את סבתא שלי. וגם אם היו לי חברים מהאקדמיה או מהייטק, זה גם סיכון גדול. כי זה מציג אותי כ"פרימיטיבי" במידה מסוימת. נוח לאחרים להציג סבתא פולניה שיודעת להתבטא, נראית כזאת אינטיליגנטית ונהירה, כאילו שזה האיידול של הישראליות. להראות סבתא ממוצא מזרחי זה לא תמיד יתפרש טוב. במידה מסוימת, זה יתפרש כרע, וגם אם בצורה חיובית אז זה יהיה כי זה "אותנטי" וכדומה.

אני עדיין חי את ההכחשה הזו, כל הזמן. 

אולי בגלל שאני מעורב, אבל לא רק, אני יכול לשמוע למשל המון סוגי מוזיקה. מרוק כבד ועד מזרחית-דיכאון ממש. והרבה פעמים, כשאני שומע מוזיקה מזרחית, אני מרגיש חוסר מתאם בין זה לבין זה שאני אוהב לקרוא דברים וללמוד דברים חדשים. לכן אני שומע מוזיקה אחרת כשאני רוצה לקרוא משהו. שוב - כי זה לא מתאים אצלי בראש. מוזיקה מזרחית ולימודים או אקדמיה זה כביכול אוקסימורון.

יש לי הרבה מה לומר על הנושא, אבל נראה לי שזה מספיק לבינתיים. אומר לעצמי לילה טוב ואמשיך.