טראומות.
מכיוון שהרבה פעמים כשאני רושם על ה"טראומות", שואלים בתגובות על איזה טראומות אני מדבר, אולי כדאי. כדאי שאוציא קצת, שאנסה להוציא מהמשקל הזה שיש עליי.
אז ככה, בגדול - אחת, ואחת בלבד מהטראומות שעברתי הייתה ששוטר תקף אותי באלימות. לא במהלך הפגנה או משהו בסגנון. פשוט הכניסו אותי לניידת, ואז הוא הכניס לי אגרופים לתוך הפנים.
הכאב הפיזי הוא המינורי בכל הסיפור. ההשפלה והכעס הם החלק העיקרי.
בגלל שאמרתי לעצמי שאני לא אוותר, הגשתי תלונות ל"מחלקה לחקירות שוטרים", מה שהתברר כדבר לא יעיל בכלל. החקירה הייתה ממש רשלנית, וגם התחושה שלי שלא רצו באמת לעשות עם זה משהו. בסופו של דבר השוטר בכלל לא נענש ולא נעשה נגדו כלום. התיק נסגר, וזה החלק המצחיק, בטוענה של "חוסר אשמה". כלומר, לטענתם השוטר לא עשה משהו רע בכלל. זו הרגשה נוראית. במיוחד שאני נלחם ונלחם, וכל פעם שאני ממתין לתשובה זה גיהנום. הגשתי תלונה, אחר כך סגרו אותה, הגשתי ערר, עוד ערר ועוד ערר, אבל מה? את המחלקה לחקירות שוטרים זה לא מעניין. לא צריך לחקור. זו הרגשה קשה מאוד. שאתה מספר בעצם, שהזכות שלך על הגוף שלך לא שווה כלום מבחינתם. אני חושב שבמידה מסוימת זה גם מה שמגביר את הפשע בארץ - אנשים בכלל לא מאמינים למערכת ולכן לוקחים את החוק לידיים. אני חושב, מהניסיון שלי עם המערכות האלה, שהן ממש בעייתיות. אני יכול להרחיב טיפה יותר על הנושא, אבל כאמור, אני משתדל למקד את הפוסט הזה בסיפור הספציפי.
עברו מאז 14 שנה, אבל מה? אני עדיין חי את זה. כלומר, לא עצם התקיפה עצמה, אלא העובדה שלא נעשה כלום לשוטר התוקף. הוא המשיך בחייו כרגיל, ואילו אני? אני הייתי בטראומות ובכעס. נתתי לעצמי לשחות בבריכת כעס שאני בעצמי יצרתי. נוצר מצב כאילו אני האשם והוא "לא עשה כלום". זה ממש מכעיס. המערכות האלה, במיוחד מח"ש (המחלקה לחקירות שוטרים), ממש מעצבנות. היחס שלהם ממש דוחה ומזלזל.
כאמור, עברו 14 שנה, אבל לא הצלחתי להתגבר על זה. או שאני לא רוצה. לא רוצה להרים ידיים ולתת לתוקף לחמוק מעונש. הרבה פעמים פסיכולוגים שהייתי אצלם אמרו לי שאני רק מעניש את עצמי שאני משמר את זה. אבל מה עדיף? לוותר ואז להרגיש שהזכות שלי על הגוף שלי לא שווה כלום? ואולי, רק אולי, אולי יהיה עוד קורבן בגלל שהשוטר התוקף הרגיש שיצא בלי כלום? אולי הוא יתקוף עוד אנשים? סתם, השערה.
הכעס הזה ממש גורם לי לפעמים לתפוס את הראש ולנסות להבין. להבין מה באמת שוות מערכות החוק וה"צדק", אם הן לא עושות את זה. מערכות שחשבתי שאמורות להגן עליי, אבל לא, הן לא.
נראה לי שאני צריך לרשום יותר על הטראומות שלי כדי להתחיל להוציא. הגיע הזמן שאני קצת יוריד מעליי את המשקלים הכבדים שאני נושא מדי יום.
שני דברים: הראשון, כשאתה מגיב לתגובה, הקלק תחת התגובה על "השב" , כך המגיב מקבל הודעה על כך שענו לו. השני, יד על הלב, אגרוף משוטר בניידת זו סיבה ל-14 שנים של סבל? בפוסט מאוחר יותר כתבת שהפסיכיאטר שלך חושש שיש לך סכיזופרניה [שסעת בעברית], ואולי בגלל זה הוא מלעיט אותך בתרופות. שוב, באחת התגובות רמזתי על כך/ שאלתי היכן ומתי הפכת לקורבן, כלומר באיזו סביבה הסתובבת בה הכו אותך ללא הרף? [ההורים?]
השבמחקאני בדרך כלל לוחץ על השב. יכול להיות שיש באג כלשהו.
מחקהאגרוף מהשוטר זה היה רק חלק קטן מכל הסיפור. היה לי כמה שנים של גיהנום של ממש.
לגבי הסביבה - זה בעיקר בנעורים. בית ספר וכו'. ילדים לפעמים יכולים להיות רעים אחד לשני.