מחשבות ליליות.

1.  יש לי המון מחשבות מוזרות בחודשים האחרונים. ממש מוזרות שאני לא יודע מאיפה להתחיל. אני חושב שממש התחלתי לאבד את השפיות. אם אני אגיד לאנשים מה אני חושב, הם יחשבו שאני הזוי לחלוטין. 

2. הבדידות היא אחד הדברים הכי נוראים אצלי. אין לי בכלל חברים או אנשים שאני בקשר קבוע איתם. בעבודה אני לא יוצר קשרים חברתיים בכלל, כך שנוצר מצב שגם אין לי ממש אפשרויות ליצור חברים. המקום היחיד שבו יכולתי לדבר עם אנשים היה הרשתות החברתיות. עכשיו אין לי את זה, היות ומלחמה ואני לא רוצה לריב עם אנשים על פוליטיקה. לא כתבתי כבר הרבה חודשים כלום, וכך נוצר מצב שהבדידות שלי רק גדלה.

חשבתי אולי לנסות אתרי הכרויות או משהו בסגנון. הייתי ממש רוצה להכיר מישהי, לא בהכרח לקשר רומנטי - אפשר גם קשר חברי של לדבר אחת לכמה זמן, לטייל ביחד, לאכול ביחד וכו'. אין לי הרבה ניסיון עם נשים, אבל אני כן רוצה להכיר. אני תמיד חושב שאני נראה רע ולכן נשים לא ירצו אותי. קרה לי המון פעמים שהעליבו אותי על רקע המראה החיצוני שלי, ואני חושב שזה נותר כסוג של טראומה מסוימת. אני לא יודע היום אם אני נראה רע או לא. אני חושב שפשוט אנשים פחות מביעים ביקורת גלויה אחרי גיל מסוים. בגילאי העשרה שלי זה היה ממש חזק. היו יורדים עליי ומנסים להעליב אותי על הרקע הזה.

אני חושב שיש לי הרבה יותר ביטחון עצמי היום. פעם הייתי ממש סביב זה, סביב המראה החיצוני. היום זה פחות מטריד אותי. אז אולי אני באמת צריך לנסות אתר הכרויות? למה לא בעצם? אולי זה יצליח. אם אני אמצא שם מישהי, אולי אני ארגיש אחרת. אני רוצה קצת אהבה, אולי לקבל קצת חום וחיבוק. זה משהו שאני ממש רוצה.

פעם הייתי כותב הרבה בישראבלוג, כשעוד היה, ושם הייתי מכיר בנות. זה נורא נחמד דרך הפלטפורמה הזו. היום כבר אין ישראבלוג. יש כל מיני אתרים שאפשר לפרסם בהם את הבלוג, אבל זה לא אותו דבר. שם זה היה קהילה, ונניח והייתי כותב אז היו מגיבות מדי פעם בנות, ומשם היינו ממשיכים להתכתב ב ICQ או במקומות אחרים. ICQ, גם כן, אחד הדברים הישנים שאי די מתגעגע אליהם.

אני צריך להמשיך לכתוב. עוד ועוד. להוציא כמה שיותר.