כיוון בחיים.

 אני נמצא בסוג של צומת כרגע בחיי. אני בן 34, אני מכניס יחסית  בסדר. בין 10,000 ל-15,000 ש"ח בחודש (תלוי בכמות העבודה). אני מצליח לחסוך די הרבה, היות ואני גר עם ההורים, אבל זה לא תמיד כיף. כלומר, אם אני יוצא אפילו לזרוק זבל, אז ההורים שואלים אותי לאן אני הולך - ושוב, אני בן 34. לא ילד קטן. אני גם לא מרגיש עצמאות מלאה, כלומר, יש לי עצמאות יחסית אבל עדיין התחושה הזו שאני גר אצל ההורים זה קצת מגביל. יש לי רכב משלי, אני יכול לנהוג ולהיות נייד לאן שאני רוצה, בנוסף לכל יש רכבת לתל אביב בפחות משעה וחצי, ככה שאני יכול להגיע לכל מקום. אבל שוב, זה עדיין עם ההורים. קשה להתפתח בצורה הזו.

יש לי מספר כיוונים עיקריים שאני חושב עליהם. האחד הוא לחזור לתל אביב - גרתי שם שנתיים וחצי והיה ממש נחמד, חוץ מהעובדה שהכסף ממש בורח. כמעט כל חודש אפילו כשלא הגזמתי בהוצאות הייתי מוציא לפחות 3,500 - 4,000 ש"ח בחודש, שמתוכם בערך 2,000 ש"ח הלך לשכר דירה לבד. אני חושב לחזור לשם, הפעם יש לי חברה כשאני צריך דרך הפייסבוק, ככה שלא תהיה לי בדידות כמו שהייתה לי פעם, וגם יש לי הפעם עבודה שאני יכול לעשות שם, היות וחלק ניכר מהעבודה שלי אני עושה בתל אביב כבר שנים.

כאמור, אם אני עובר לתל אביב, ההוצאות החודשיות יעמדו על לפחות 4,000 - 5,000 ש"ח, שזה הרבה מאוד. זה יכול להיות מחצית מההכנסה החודשית שלי. מה גם שאם אני רוצה לעשות חופשה של מספר ימים בחו"ל זה עוד 2,000 - 3,000 ש"ח.

כרגע שאני גר בבית אני יכול להרשות לעצמי טיסה לחו"ל פעם בחודשיים בערך, וזה ממש נחמד. זה נותן לי התרעננות, אבל אם אני אגור לבד בשכירות אז אני אצטרך לרדת לפעם ב-4 חודשים אם לא פחות מזה.

האופציה האחרת היא להמשיך לגור בבית של ההורים. לחסוך כסף. לחסוך המון דברים שנראים איזוטריים אבל ממש משמעותיים כמו כביסה, אוכל, קניות וכדומה. ההורים שלי עושים הכל. וזה חוסך המון זמן ומאמץ. לעשות כביסה בתל אביב זה ללכת למכבסה שרחוקה 15 דקות הליכה מהדירה, להסתובב עם הכביסה, ואז להמתין שם עד שהמכונה תסתיים. זה יכול לקחת זמן, וצריך לעשות את זה ממש לעיתים תכופות, פעם בשבוע, אם רוצים שהבגדים ייצאו נקיים. לא תמיד יש לי כוח לכל זה, ואז יוצא מצב שאני לובש בגד 3 פעמים ואני לא אוהב את זה. אני אוהב להיות נקי ולהרגיש שהבגדים נקיים ואני מריח טוב.

אז כאמור, כרגע בבית של ההורים יש הרבה מאוד יתרונות.

מה שאני חושב לעשות אם אני נשאר בבית של ההורים, זה ללכת ללמוד באוניברסיטה. העניין הוא שאני לא יודע מה אני רוצה ללמוד ועם מה אני יכול להתפרנס. יש המון מקצועות כמו היסטוריה, אנתרופולוגיה וכו' שלומדים אבל אין אפשרות להתפרנס מזה. כלומר, למדתי 3 שנים ואז אני לא יכול לעשות עם התואר כלום. זה אומנם תחומים שאני אוהב, אבל שוב - אין בזה כמעט פרנסה וזה ממש מבאס.

לעומת זאת יש מקצועות כמו הנדסה, מדעי המחשב וכו' שאפשר לעבוד איתם, אבל אני לא אוהב את התחום ולא אוהב מתמטיקה כבדה.

אז מה אני צריך לעשות? לא יודע. חשבתי אפילו ללכת ללמוד הוראה, אבל אז אני אומר שאני לא רוצה להיות מורה. 

אני חושב שהלימודים יכולים לעשות לי טוב. בלי שום קשר אם להתפרנס מזה או לא, יש שם חברה, סביבה, אנשים, בנות. אפשר להכיר וזה גם נותן קצת תחושה טובה בחיים.

לא יודע, אני ממש מתלבט. הנדסה זה כסף טוב אבל היסטוריה זה יותר מעניין אבל אי אפשר להתפרנס מזה ממש.

בכל מקרה, יש לי רצון ממש חזק לעבור לגור לבד. אני חושב שהפעם אני יכול, בניגוד לפעם שעברה שחזרתי כמעט בלי כסף. במקרה הנוכחי אני חושב שאני מסוגל להצליח ולגור לבד בכוחותיי.

הישארות בבית מאוד מגבילה אותי. למרות העובדה שאני חוסך הרבה כסף, יש תחושה של תקרה מסוימת. לא יודע איך להסביר את זה, מן סוג של תחושה שלא יהיה שינוי משמעותי בחיים, לעומת כשאני גר לבד ואז "הכל פתוח" ואני יכול לפתוח את עצמי לאפיקים חדשים.

לא יודע, מבלבל. אני צריך לחשוב על זה ולנסות להבין מה טוב עבורי. מצד אחד הנוחיות של הבית, מצד שני הכיף של לגור לבד.