מחשבות ליליות.

 כתבתי על זה לא פעם, אבל יש לי מן חשש תמידי כזה מאלימות. לא יודע איך להסביר את זה. כל פעם שאני מדבר עם מישהו והוא טיפה מרים את הקול, אני ישר חושש מזה. יכול להיות שזה נובע מהעובדה שספגתי אלימות רבה כנער. לא דיברתי על זה עם הרבה אנשים, לכן לא יודעים. אבל כן, כשהייתי בחטיבה ובתיכון, הסביבה הייתה מאוד אלימה. אלימות הייתה כמעט על בסיס שבועי הייתי אומר. אני ממש מקנא באנשים שאין להם את זה. שהם הולכים בבטחה בלי לחשוב שמישהו הולך לתקוף אותם.

חשבתי לעשות אולי אימונים באומנויות לחימה. זה גם יכול לעזור בעניין הזה, גם כושר גופני, גם אולי להכיר אנשים חדשים. אבל למרות כל זה, אני לפעמים חושב שזה פחות בשבילי.

אני מרגיש הרבה פעמים שאני רוצה נורא להכיר מישהי. לא בהכרח לזוגיות רומנטית, אפילו לחברותא או סתם שיחות מדי פעם. אף פעם לא הייתה לי חברה רצינית. אני בן 34, ועדיין לא התאהבתי ממש. אנשים בגילי כבר בעלי ניסיון כביר, לי כמעט ואין. ואני מאוד רוצה. סתם לחבק מישהי, לדבר איתה, להרגיש קצת חום וקרבה. זה משהו שממש חסר לי, החוסר הזה במגע. אני חושב שהמצב הזה שנשים לא מתחילות איתי כמעט זה בגלל שאני שם הרבה מסכות. אני לא באמת אני. אני מנסה להיות מישהו אחר, ונשים קולטות את זה מאוד מהר. כתבתי פעם שגברים מתחילים איתי לא אחת, ולא שיש לי משהו נגד זה, אני פשוט לא נמשך לגברים, לכן אין ממש טעם להיענות לחיזור שלהם.

באיזשהו אופן אני חושב שאני צריך קודם כל לעבוד על עצמי. לעבוד על עצמי לפני שאני חושב על זוגיות. כי כרגע המצב הנפשי שלי לא בשיאו. אני מדחיק הרבה ומלא פוסט-טראומות מאירועים קודמים. עדיין הזיכרונות הרעים איתי. האלימות, המעצר, מעצר הבית הארוך, הכל. זה ממש סיוט. אני כל הזמן כועס או זועם על מה שעברתי. לא מצליח להוציא את זה על הכתב ממש. זה זעם של ממש רצון לפעמים לעשות משהו שטותי. אני לא מדבר על זה עם הרבה אנשים, על מה שעברתי. אני חושש יותר מדי שישפטו אותי. תמיד יש את הסיסמא של "אין עשן בלי אש", כלומר, אם נעצרתי, אז סימן שעשיתי משהו מבחינתם. אבל לא. יש מקרים שבהם מאשימים מישהו על משהו שהוא לא עשה. זה מה שקרה לי. אני לא מבין למה עברתי את הויה דה לה רוזה הזאת במשך שנים. ולא פעם אחת, פעמיים. פעמיים האשימו אותי במשהו שבכלל לא עשיתי. זה מפחיד שזה יכול לקרות שוב. שמחר בבוקר יאשימו אותי באיזה משהו ולא אוכל להוכיח חפותי. לכן זה מפחיד אותי לעשות ילדים. אני לא יודע אם אני אוכל לשמור עליהם תמיד.

יש לי הרבה דברים לכתוב, אבל נראה לי שמספיק לבינתיים.