התלבטויות.

 אולי כדאי, שאנסה לסדר טיפה את הפוסט, כך שיהיה כותרת על כל נושא שכרגע מעסיק אותי.

אז אתחיל:


* לימודים:  בשנה האחרונה התחזק אצלי רצון ללימודים. לא יודע מה עדיין, אבל ללמוד תואר ראשון. יש לי הרבה התלבטויות בנוגע לזה, כלומר - מתי, אם בכלל, ומה ללמוד. אני אפרט את האפשרויות העיקריות, לפי סדר ריאליות:

1. יש אפשרות אחת וזה ללכת ללמוד תחום של היסטוריה / אנתרופולוגיה / סוציולוגיה וכו', שזה יכול להיות ממש מעניין. הבעיה שאין בזה כסף וכמעט ואין אפשרות ללכת לעבוד בזה, שזה משהו שחשוב לי. אם אני לומד 4 שנים ובסוף צריך להתפרנס ממשהו אחר, זה יכול להרגיש כמו בזבוז זמן. אבל יחד עם זאת, כאמור - זה תחום שאני אוהב יחסית, ואם אני לומד את זה אז ייתכן וארצה ללכת לכיוון לימודי דוקטורט ואז להיות מרצה באוניברסיטה / חוקר / היסטוריון וכו'.

2. עוד אפשרות זה ללכת ללמוד משפטים, שאומנם יש הצפה של המקצוע, אבל זה עדיין מאוד פרקטי. זה מקצוע שאפשר לעבוד בו (אם מספיק טובים). אני לא יודע כל כך אם אני אוהב את זה. כלומר, זה בדרך כלל נושאים מעניינים, אבל אני לא יודע אם בהמשך חיי ארצה להיות עורך דין.

3. אפשרות אחרונה שכמעט ולא ריאלית היא ללכת ללמוד מקצוע ריאלי כלשהו - הנדסה, מדעי המחשב וכו'. זה לימודים מאוד מאתגרים, וגם אחרי זה יש הרבה אפשרויות להתפרנס מזה, אבל יחד עם זאת אני פחות נמשך לתחומי מתמטיקה וכדומה.

4. אפשרות אחרונה שכמעט ירדה מהפרק - החלום שלי לפני מספר שנים היה בכלל להיות רופא. ללמוד בארץ זה קשה מאוד (בעיקר הקבלה), אז צריך ללמוד בחו"ל, ואני לא יודע אם כרגע יהיה לי נוח ללמוד 7 שנים בחו"ל.

זה בערך ההתלבטויות שלי.

כרגע אני מרוויח די טוב בעבודה שלי, אבל אני לא יודע כמה זמן עוד אוכל לעשות אותה. זה לא ממש מקצוע שנחשב "מכובד" ואני לא יודע אם אני אהיה נשוי אז ארצה להמשיך בזה, כשאין יציבות כלכלית.

אני יודע שאין הרבה קוראים לבלוג שלי, לצערי, אבל ממש אודה אם אנשים כאן יגיבו ויחוו דעה (זה מאוד חשוב עבורי).


* מצב נפשי: התחלתי לאחרונה לקבל יותר מודעות על המחלה הנפשית ממנה אני סובל, שזה OCD, וכנראה יש לי גם סכיזופרניה או מאניה דפרסיה (אני מקווה שאני לא טועה באבחנות, אבל למיטב זכרוני זה מה שייתכן ויש לי).

ה-OCD זו הפרעה נפשית ממש קשה. זה מפריע לי ביום יום ברמות שאי אפשר לתאר. כמעט כל הזמן זה קיים אצלי בראש. אני לא יכול להינות מרגע של ספונטניות או להרגיש דברים בגלל שזה ממש מפריע לי.

אני חושב שאני צריך למצוא איזו דרך להתחיל לטפל בזה, והשלב הראשון זה להכיר בזה שזה קיים ולקחת את עצמי בידיים ולטפל בעצמי. 

התחלתי לחשוב על כיוון של פסיכולוג/ית כדי לטפל בנפש גם מחוץ ל-OCD, ואני כרגע לא יודע אם זה מתאים לי.


* מגורים: כרגע אני גר אצל ההורים. אני שוקל לעבור לגור לבד. זה אומנם עם הרבה יתרונות, אבל יש בזה גם הרבה חסרונות - זה המון הוצאות כספיות, בנוסף לכל זה גם דברים בסיסיים שאין לי קבוע בבית כמו קניות וניקיונות וכו'. אפילו דבר כמו כביסה שיש לי בבית של ההורים זה דבר שיהיה יותר קשה אם אגור לבד, שאז אני צריך ללכת לעשות כביסה לפחות פעם בשבוע ואז לחכות שיתייבש וכו'. בקיצור, מצד אחד עצמאות שזה יכול להיות נחמד לפעמים, מצד שני המון חסרונות כפי שמניתי כרגע.


זה כרגע 3 הנושאים שאני מתלבט לגביהם. כאמור, אודה מאוד אם אנשים שקוראים את הבלוג יחוו דעה. אני קורא כל תגובה ומשתדל כמעט תמיד להגיב.

תגובות

  1. אתה רוצה לעשות הרבה החלטות על הרבה דברים בבת אחת וממש ממש אין צורך. אם אתה רוצה ללמוד (לא משנה מה), תשאר בבית של ההורים. זה דבר ראשון. זה מוריד ממך לחץ כלכלי ומוריד ממך דברים לעשות. אם אתה רוצה ללמוד לתואר ראשון ב״משרה מלאה״, אז אתה צריך להבין איך בכלל זה מסתדר עם היקף העבודה שלך. ולגבי התחום- חשוב ללמוד מה שמעניין… אחרת אם נתקעים 40 שנה במקצוע שלא אוהבים- זה שוה לתחת.
    אם היתי במקומך, היתי לוקחת בתור התחלה קורס אחד באונ׳ הפתוחה בתחום שכן מעניין אותך (הסטוריה, לדוגמא) ומתרגלת קצת יכולות למידה. להגיע לתואר ראשון באוניברסיטה ולחטטף על הסמסטר הראשון 8 קורסים בבת אחת אחרי תקופה ארוכה שלא למדת זו פשוט התאבדות נפשית (ואתה גם ככה טוען שיש בעיה בעניין הזה).
    בנוגע להפרעות הנפשיות, לא יודעת כמה הן חמורות אצלך, אבל מה שאני יודעת על ההפרעות האלה זה שפסיכולוג הוא לא הכתובת המשמעותית. צריך קודם כל פסיכיאטר שייצב אותך עם תרופות ולשלב פסיכולוג למפגשים קבועים בשביל המעקב וההתמודדות.

    ואם לעשות סדר… בשלב הראשון תרופות ולהתחיל טיפול פסיכולוגי. שלב שני קורס בודד באונ׳ הפתוחה (קח עם מפגשים פרונטליים כי זה הכי דומה למה שיהיה לך בכל מקום אחר.. למרות שבתכלס אתה לגמרי יכול להמשיך בפתוחה). ואחרי זה תשאל את עצמך מחדש מה הלאה לגבי למודים, עבודה ומגורים.

    השבמחק
    תשובות
    1. קודם כל תודה על התגובה. זה לא ברור מאליו.

      לגבי מה שרשמת - אני גם נוטה לחשוב על המשך מגורים עם ההורים, למרות שאני כבר בן 34 וזה די לא מקובל - מה גם שגרתי לבד בעברי.

      לגבי הלימודים - צריך לזכור פרט חשוב והוא שאני בן 34, ואני חושב שכרגע זה הזמן הכי מתאים עבורי ללמוד, ואני לא יודע אם בעוד 5-6 שנים אוכל לעשות את זה, בוודאי לא אם אהיה נשוי ואצטרך לכלכל וכו'. לכן האופציה של ללמוד "קורס אחד" ואז לחשוב מה לעשות, זה אומר בעצם למרוח עוד שנה או יותר, שהן קריטיות עבורי כרגע.

      ללמוד מה שאני אוהב זה גם מה שחשבתי, אבל עדיין - מה הסיכוי שלי לעבוד עם תואר בהיסטוריה? אני מתכוון עבודה שקשורה לתחום. הסיכוי די נמוך.

      לגבי המצב הנפשי - הרבה זמן חשבתי שהפסיכיאטר הוא האוטוריטה המתאימה לטפל בזה, היום אני מבין שלא. הפסיכיאטר שלי מאוד לוגי וכמעט כל פעם שאני מספר על בעיה הוא מציע תרופה חדשה. אני חושב שהתרופות עוזרות, אבל יחד עם זאת להסתמך *רק* על תרופות לא ממש עזר לי. הבעיות עדיין נותרו. אני חושב שאני צריך סיוע חיצוני שלא כולל רק תרופות.

      מחק
  2. לא הייתי לוקח קורס באוניברסיטה הפתוחה. זה מרפה ידיים. האוניברסיטה הפתוחה טובה לאנשים שלא זקוקים לתואר מיידית או לאנשים שיש להם סוג מאד מסוים של משמעת עצמית. לרוב האנשים התחייבות לפתוחה משמעה משיכת התואר לתקופות לא הגיוניות. שמעתי על אינספור מקרים של אנשים שלו היו לומדים באוני' היו מסיימים תואר בקלילות אבל הקסם השיקרי של לעשות תואר בזמנך החופשי חירב להם את האפשרות לסיים תואר. היתרון באוניברסיטה שאם אתה מקדיש את מירב תשומת ליבך לסיפור, רוב מוחלט של האנשים באוני' בישראל מסיימים את התואר תוך הזמן הנקוב. אתה פשוט נכנס לזרם ונסחף לסיום התואר. האוני' בישראל אינן ברמה גבוהה במיוחד ובתואר שלי שהוא תואר מאד תחרותי - להערכתי למעלה משמונים וחמישה אחוז סיימו. צריך לצלול לזה ולא בכדי כמעט כל מי שאתה מכיר שהחל תואר גם סיים אותו. אבל וזה אבל חשוב - אנשים מסיימים כי הם מקדישים זמנם לתואר. אפשר לעבוד תוך כדי אבל אי אפשר לזלזל ואי אפשר לעבוד במשרה מלאה במובן זה שכל עיתותיך מקודשים לעבודה. בנעליך ובשל בעיותיך, הייתי מתחיל תואר בזמן שאני גר אצל ההורים, רואה איך העניינים מסתדרים וממשיך הלאה. אתה תכיר אנשים ותוכל לגור עם שותפים אחרי שתאזן בין עבודה ללימודים. תואר תעשה במה שמעניין אותך. במרבית העבודות בשירות הציבורי מבקשים תואר ללא תחום מיוחד. בתי ספר מקצועיים באוניברסיטה כמו משפטים רפואה וכלכלה הם חלק מהאוניברסיטה לא כולה. אם אינך גאון נסתר אין לך סיכוי לקריירה אקדמית. קריירה אקדמית היא תחרותית מאד ואנשים שמקבלים את התקן הנכסף במוסדות להשכלה גבוהה בארץ בדרך כלל מקדישים את ימותיהם מיד אחרי סיום הצבא לתחום. זה מסלול ארוך של כעשור וקשה להתחיל אותו בגיל 30. לא בלתי אפשרי ותמיד יצוץ מישהו שיגיד אבל אני מכיר את פרפסור שומבציקילוס שעשה תואר ראשון בגיל 36 והיום הוא פרופסור לכימיה אורגנית בהארוורד. אבל אלו מקרים נדירים. לקבל תקן בישראל כמרצה להיסטוריה אתה צריך להיות או עילוי או מקושר עם אבא פרופסור.
    לשוק התעסוקה אין ספק שמקצועות מדעיים עדיף. עם תואר ראשון בביולוגיה או כימיה יש עולם שלם של עבודות שפתוח בפניך.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה על התגובה, קודם כל.

      אני גם לא חושב לקחת קורס באונ' הפתוחה. לא רק בגלל שזה לא מדמה ממש לימודים וזה יותר קשה שאין לימודים פרונטליים רגילים, אלא גם כי זה לוקח לי עוד שנה שכרגע קריטית עבורי.

      לגבי מה שאמרת בקשר לקריירה אקדמית, אמרת שרק עילוי יכול לקבל תקן באוניברסיטה, וזה אכן ממש מבאס. עם תואר בהיסטוריה ללכת להיות מורה ולהרוויח 9,000 ש"ח בחודש זה ממש לא משתלם.

      מקצועות מדעיים זה קצת יותר מורכב עבורי, היות ויש לי OCD שקשור בעיקר במספרים ולכן קשה לי בדרך כלל עם מתמטיקה וכו'.

      העבודה שיש לי כרגע מאוד מסתדרת עם הרבה דברים, מכיוון שאני יכול לבחור מתי אני עובד ואיפה, ואין לי ממש מחויבות כלפי אחרים.

      החשש שלי מלימודים של מה שאני "אוהב" זה שפשוט אחרי התואר לא אוכל לעשות איתו כלום.

      מחק
  3. לימודי מקצוע אתה יכול ללמוד גם במשרד העבודה. אם תסתפק בתואר "טכנאי" או הנדסאי" ןאין לך בעיה של "עבודה בחוץ", "עבודה פיזית", ללכלך את הידיים, אלה בהחלט מקצועות שמרוויחים בהם המון, גם כעצמאי. רק תחשוב על בתי אב שמזמינים חשמלאי על כל שטות, כל ביקור הוא לפחות 150 ש"ח...
    לימודים לא מחייבים מקצוע. הלימודים שאתה רוצה יש בהם אופי למקצועות ההוראה, הטיפול[כן כן] , משרדי עו"ד, סטטיסטיקה וכו'
    ואחרון - אני כותב ומגיב לך, טתה לא מגיב בחזרה. מצב ענינים זה גורם שמעט מגיבים לך.

    השבמחק
    תשובות
    1. היי אריק, אני מודה על התגובה. אני חייב להסביר משהו - כנראה שיש איזשהו באג אצלי במחשב שזה מפנה את התגובה שלי מחוץ לתגובה שאני מגיב עליה. אני תמיד מגיב לך בחזרה.

      לגבי מה שכתבת - ללכת ללמוד משהו שאחר כך לא שווה בשוק העבודה זה ממש מבאס. לגבי טכנאי או הנדסאי, נכון, זה יכול להיות כסף טוב, אבל עדיין זה מוגבל באופן מסוים ואין בזה ממש אופק תעסוקתי. בדרך כלל נשארים באותו טייטל אלא אם כן בוחרים ללכת ללימודים יותר מורכבים (מהנדס).

      אני שוקל ללמוד משפטים כי זה מקצוע פרקטי שגם אפשר להתפתח איתו - עורכי דין בכירים מרוויחים המון, ויש לאן להתקדם גם בהמשך לתפקידים אחרים.

      מחק
    2. בהצלחה. אבל אתה חייב לזכור - לימודי משפט תובעניים מאוד ולא עדאי להיות מהצד השמאלי של עקומת גאוס או8 בטופ שלה [רצוי לשאוף לצד הימני, של המצטיינים.]

      מחק

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

האם ואיך משפיעה עליכם הברברת ברשתות החברתיות ובתשדירי הטלוויזיה?

כל כך הרבה זמן.

מצב בעייתי.