מחשבות ליליות.
אני חושב על זה הרבה פעמים, שאני לא רוצה לחיות. כלומר, אין לי חשק, תשוקה לחיים. כלום. אין לי שום רצון או שאיפה כרגע. רק לגרור רגליים ולסמן וי על דברים שצריך לעשות. זהו.
יקומו פה מגיבים ויגידו לי שאני עושה לעצמי הנחות. לא, זה לא המקרה. יש לי קומפלקס של בעיות שאני לא יודע מאיפה להתחיל. ואני לא יודע אם אני יכול להמשיך הלאה.
דברים שקרו לפני 15 שנה ועדיין נוכחים בחיים שלי כאילו קרו היום. העבר צריך להישאר בעבר, אבל אצלי הוא נמצא בהווה וגם בעתיד. ואני לא יודע למה זה קורה בעצם. עברתי המון אלימות בחיי, מכל מיני סוגי אנשים. אבל עדיין במקרה הזה זה ממש "אובססיבי" אצלי. אני לא מצליח להתקדם קדימה, בטח לא אחרי 15 שנה של זכרונות רעים.
אני לא יודע כבר מה לעשות. פשוט נמאס לי כבר מהחיים.
לא נגיד לך דבר כזה.
השבמחקנגיד שגילית ענין בלימודים אקדמיים
ספרת על טיול בחו"ל שמצא חן בעיניך
הבנת שעליך להחליף מיידית את הפסיכיאטר והפסיכולוג [אם יש לך]
אתה כן עסוק תדיר בהצדקת מצבך בגלל העבר, מעין פלונטר תודעתי שקופץ בכל פעם כשאתה מרגיש, שאתה לא בסדר.
אצלי זה ממש אובססיבי. כבר 15 שנה שאני סוחב את הטראומה ולא נפרד ממנה.
מחק