תשוקה לחיים.

 לא יודע כל כך את הסיבה הספציפית, אבל בימים האחרונים אני מתחיל להרגיש פחות מדוכא. יכול להיות שזה הכדורים החדשים, אולי הכושר שהתחלתי לעשות קצת או אפילו הבירורים שלי בנוגע ללימודים. יש פתאום רצון לחיות. זה דבר נורא נחמד.

אני עדיין סוחב על עצמי את המטענים מהעבר, אבל אני איכשהו מצליח להזיז אותם הצדה ולהתקדם בלי קשר אליהם. צריך לדעת לקחת דברים בפרופורציה ולא להנציח אותם. ואני אומר את זה בתור אחד שהנציח את הדברים האלה המון.

15 שנים זה הרבה זמן. 15 שנים שתקתי, התמלאתי כעס, זעם, שנאה. אני לא יודע אם מישהו יכול לתאר לעצמו מה זה להיות בתוך אגם מלא כעס וכל הזמן להתמלא בזה עוד ועוד. וזה מה שהיה לי ב-15 שנים האחרונות.

אולי, אולי אני אצליח לצאת מזה. אולי אני אצליח לחיות, להינות, לקבל תשוקה, משמעות ורצון לחיים. אולי.