עוד יום.

אחרי שכתבתי אתמול שבימים האחרונים יש לי מן חשק לבכות, אז גם עכשיו יש לי. ואני אומר שוב משהו שיישמע מוזר - אני אוהב את זה. כלומר, שאני בוכה זה עושה לי טוב. המחשבה שלפחות אני מרגיש משהו ולא מונוטוני או רובוטי כמו שהייתי עד לפני שבועיים.

אני ממש לא יודע מה גרם לזה. יכול להיות שזה השינוי של הכדורים. הפסיכיאטר אמר שאלה כדורים מסוג חדש ואמורים לעזור. אני חושב שזו הפעם הראשונה שיש לי איזשהי אופטימיות לגבי כדורים חדשים. עד עכשיו כל הכדורים שהוא נתן לי היו כולם מאותו שטנץ, אחד דומה לשני ובסופו של דבר לא הרגשתי כמעט שום הבדל ביניהם.

עכשיו אני רוצה לדעת לכוון את הרגשות למחשבות שלי, ואת המחשבות שלי לאמירות שלי, ואולי גם לפעולות שלי. שהכל יהיה מסונכרן. אני רוצה לדעת לומר מה אני מרגיש ולא את המילים שאני חושב שימצאו חן בעיניי הצד השני. אני רוצה להיות רגיש יותר, כמו שהייתי פעם. עד לפני שבוע הייתי ממש מונוטוני וחסר רגשות לחלוטין. אולי בכלל אני צריך להוריד את המינון של הכדורים ואז אני אחזור להרגיש יותר.