עוד לילה.
שוב פעם אני לבד, בחדר, לילה, ואני פורק את אשר על ליבי על המקלדת. זה דבר שאני די אוהב. כלומר, הפורקן הזה הוא דבר טוב. אבל אני חושב הרבה פעמים שאני בסה"כ מסמן "וי" כדי לומר שאני עושה משהו עם הבעיות שלי, אבל בסופו של דבר כתיבה זה רק טיפה בים ממה שצריך לעשות.
לפני יומיים בערך התחלתי לחפש פסיכולוגית. זה קצת קשה מסתבר, כי רובן מלאות ואין להן כמעט תורים פנויים, וגם כשיש, אז זה בשעות לא נוחות עבורי. מה גם שאני מחפש רק פסיכולוגית שעובדת עם קופת החולים שלי, שאחרת זה יכול להגיע גם ל-600 ש"ח לפגישה, ואם מכפילים את זה כפול 4 כל חודש, אז מסתבר שזה הוצאה קצת גדולה. לפסיכולוג הקודם שהייתי אצלו היו כוונות טובות, אבל הוא פשוט לא התאים. לא כל כך הרגשתי התקדמות איתו.
בנוסף לכל, כפי שרשמתי אתמול, אני רוצה להחליף פסיכיאטר. המצב הזה בו הוא כל פעם מוסיף כדור או מחליף כדור לא כל כך עובד. ובכלל, הגישה שלו ש"הכל כימי" ושאין משמעות לרגשות / טראומות / זכרונות, זה פשוט לא נכון. הרבה פעמים אמרתי לו ש-90% מהדברים לדעתי זה דברים שקרו לי וכתוצאה מהם התחילו בעיות נפשיות.
זה בגדול לגבי המצב הנפשי. אעבור לנושא אחר, שמעסיק אותי הרבה לאחרונה.
עד לפני בערך 17 שנה, האמנתי באלוהים. כלומר, לא הייתי אדם דתי במיוחד, אבל הייתה לי אמונה מסוימת שקיים אלוהים. לאט לאט התחלתי לאבד את האמונה בו, עד שהיום אני מגדיר את עצמי "אגנוסטי", כלומר - לא מאמין באלוהים, אבל גם לא מאמין שאין אלוהים. פשוט לא יודע.
אובדן האמונה הזה הוא חיסרון גדול, אולי ענק אפילו, לטעמי. אני חושב שאם הייתי מאמין, הייתי הרבה יותר מאושר היום. מהרבה סיבות, ובראשן הידיעה הזו שיש סדר לעולם, יש מישהו שמנהל אותו, "הכל לטובה" כמו שאומרים. יש בזה משהו משחרר ומרגיע מאוד. המחשבה שיש מישהו מעליי שדואג לי ורוצה את טובתי. ושהוא מסדר הכל, שמי שרע ישלם על מעשיו, מי שטוב יקבל תגמול. זו פשוט תחושה משחררת. היום כשאני חושב על זה שאני לא מאמין יותר, אני מרגיש ממש נורא. אין סדר בעולם. אני לא יודע מי מנהל אותו, אם בכלל יש מישהו שיודע מה אנחנו עושים.
אני כן מאמין בכוח עליון כלשהו. כלומר, אני לא חושב שיכול להיות שבני האדם נוצרו סתם ככה. לדעתי בטוח יש דברים שאנחנו לא יודעים. הכוח העליון הזה יכול להיות הרבה דברים. לא בהכרח ה"אלוהים" שכתוב בדת. אבל הדת היא ממש מפלט להרבה דברים. קארל מרקס אמר שהדת היא אופיום להמונים. אני לא רואה את זה ככה. כלומר, אני לא רואה בדת דבר שלילי. עד היום כשאני רואה אדם עם כיפה אני במידה מסוימת מקנא בו. שיש לו אמונה ודרך ומדריך לחיים. לי אין את זה. אני לא יודע מה קורה אחרי המוות, אני לא יודע אם יש מישהו שעוקב אחרי כל מעשה שאני עושה, אם יש מישהו שדואג שהדברים יסתדרו כמו שצריכים להיות.
יש דברים מסוימים שקשה לי להסביר. כלומר, צירופי מקרים שלפעמים אני לא מבין איך הם קורים. שנניח אני נמצא במקום מסוים בדיוק כשקורה משהו מסוים, ועוד ועוד. שלפעמים אני תוהה אם אלה צירופי מקרים או הכוונה מכוח העליון כלשהו. אני עד היום לא יודע.
תגובות
הוסף רשומת תגובה