שוב לילה, שוב מחשבות.
אני לא יודע אם לקרוא לזה בעיה או פתרון, אבל אני מדחיק כמעט כל דבר. לא נותן למחשבות לצוף בכלל. אני לא רוצה לחשוב על כלום. זה מזכיר לי במידה מסוימת פוסט טראומה, כמו של מישהי שעברה אונס ולא נותנת לעצמה לחשוב על זה ורק מדחיקה. אומנם לא עברתי אונס כמו אונס מיני, אבל עדיין נפגעתי ממש.
לפעמים אני חושב שההדחקה הזו גורמת לי לשרוד. כלומר, אם אני אחשוב על כל המחשבות שעולות לי לראש, אני פשוט אשקע בדיכאון ולא אוכל לצאת ממנו. ובעולם הזה צריך להיות חזק. אם רק תסיט את המבט, אתה עלול להיפגע. זה פשוט נורא. העולם הזה ג'ונגל של ממש.
בכלל, לפעמים אני לא רוצה יותר להיות בעולם הזה. הוא היה רע אליי. אני חושב לפעמים אם יש גלגול הבא או מה קורה אחרי המוות. לא שיש לי תכניות למות בקרוב, אבל אני עדיין חושב על זה המון. מה בעצם קורה אחרי? עולים לסוג של וועדה שבוחנת איך הייתי בעולם הזה? יש גלגול הבא? נותנים לבחור באיזה גלגול לחיות? לא יודע. אני רק יודע שהעולם הנוכחי הוא עולם גרוע מבחינתי. יכול להיות שלאחרים הוא טוב, לי הוא היה רע. אנשים בו בחלקם הם רעים לגמרי.
לפעמים אני ממש מרגיש שאני רוצה לקחת את הרכב, ללכת וממש לבוא לצעוק על מי שפגע בי. אני לא אדם אלים ולא משתמש באלימות, אבל כן לצעוק באופן מילולי. זה ממש מכעיס, העובדה שאנשים אלימים משתמשים באלימות כדי להשיג את המטרות שלהם. ובכלל, יש לטעמי גם עוד סוגי אלימות - אלימות משפטית. משתמשים בכלים משפטיים כדי לפגוע באנשים. זה מה שעשו לי. הלכו לבית משפט וטענו שאני תקפתי למרות שלא עשיתי כלום, ואני נותרתי במעצר בית ארוך באופן יוצא דופן. אני חושב שאם הייתי משתמש בכלים מסוימים, כמו כתיבה, הייתי יכול לשרוד את זה הרבה יותר טוב. אבל התמלאתי כעס, זעם. לא רציתי יותר לחיות.
אני חושב שכדאי שאכתוב על הנושא הזה יותר.
אם יש משהו שקשה לי, זה העובדה שאימא שלי צריכה לעבור איתי זמנים קשים. אני בן 35, ממש בגיל שכבר אמורים להיות מסודרים, ואני עדיין לא נותן לה שום נחת. ההיפך, דאגות ועוד דאגות. היא הייתה צריכה לעבור איתי את כל הקשיים האלה. זה נורא. מה היא כבר עשתה שמגיע לה? היא בסה"כ רצתה שלבן שלה יהיה טוב. ואני בעיקר עשיתי לה רע. לא חושב שהבאתי איזשהם הישגים או איזשהם דברים שגרמו לה לאושר משמעותי. כמעט כל הזמן רק סבל וצער. זה ממש נוראית ההרגשה הזו. וגם העובדה שאני לא יודע איך זה יהיה בעתיד ואם בכלל זה ישתנה.
תגיד - יש לך אחים/אחיות? מה עם אביך, בחיים?
השבמחקאתה מחפש סיבות להיות "אומלל"? תדבר עם אמא שלך, תברר אתה ואל תשער השערות באשר ל-מה שהיא חושבת/מרגישה.
טיפולי פוסט טראומה מוכרים היטב בארץ. מדוע אינך פונה למומחה/ית לפוסט טראומה??
יש לי אח ואחות. 2 הוריי בחיים. דיברתי עם אימא שלי הרבה, היא בדרך כלל אומרת שפחות מפריע לה מה שהיה אז, כל עוד אני לומד לקח ומשפר את ההמשך. אני יודע שהיא סבלה הרבה בגללי, זה מאוד קשה.
מחקאני כרגע ממתין לפסיכולוגית דרך קופת החולים וזה עניין שיכול לקחת זמן, אבל אם זה יימשך יותר מדי זמן אז אלך לפסיכולוגית בתשלום.