מחשבות ליליות.
אני חושב שבמידה מסוימת, למרות שהבלוג הזה עושה לי די טוב בעובדה שהוא נותן לי לשחרר מעט קיטור, הוא תוקע אותי. הוא גורם לי לא לעשות כלום מעבר לזה. רק לכתוב ולכתוב. אני לא ממש מצליח לפתור את הבעיות שלי בפועל. ואני גם לא פועל ועושה דברים חוץ מזה. אבל כנראה שזה מקל מעט לכתוב.
כבר 15 שנה שאני סוחב איתי את הטראומות ולא מצליח או שלא רוצה להתקדם. זה כל הזמן שם. ניסיתי פסיכולוגים, לא עזר. אני רוצה צדק. דורש צדק. בית משפט זה מקום שצריך להיות בו אמת, במקרה שלי זה לא היה שם באותו מקרה. אם אני לא אצליח להשתחרר מהטראומות של העבר, כנראה שאשאר שם.
תקיעות, תקיעות, ושוב תקיעות.
שוב אתה ממחזר, כי אתה בשפל. עכשיו הבלוג אשם בצרותיך. האמנם? האם יתכן שהעובדה שפתחת צוהר פנימי אל עצמך הכניסה אותך ללחץ מוגזם? [מישהו יקרא, מישהו ישתמש, מישהו יעליב. או בעצם - לא נוח לי לראות את עצמי מזווית אחרת, להשתחרר מהקורבניות שבה אני חי.]
השבמחקהבלוג גורם לי להרגיש כאילו אני מסמן "וי" על זה שאני משחרר רגשות. בפועל זה גורם לי לא לעשות כלום ולא לנסות לשנות דבר.
מחק