שחיקה.

 ה-OCD שוב ושוב תוקף אותי בשבוע וחצי האחרון. כל הזמן עליות וירידות, פעם אחת מרגיש גרוע בשפל חסר תקדים, ופעם אחת מרגיש פתאום שהכל מסתדר ושאני רגוע. אני לא יודע כבר מה לעשות עם זה. הדבר הכי גרוע עם זה, שככל שאני מנסה להילחם בזה ככה אני סובל יותר. אי אפשר להילחם בזה. ניסיתי עשרות פעמים, כל פעם שה-OCD תוקף, צריך להיכנע ללא תנאים. פשוט. לא להתנגד. התנגדות לזה גורמת לסבל. ה-OCD החליט על משהו שהוא לא טוב? לא עושים. נקודה. זה פשוט נוראי. יש כאלה שקוראים לזה הפרעה נפשית, אני חושב שיותר נכון להגדיר את זה כמחלה. זו ממש מחלה שגורמת סבל בל יתואר. אני לא יודע כבר מה לעשות נגד זה חוץ מפשוט להיכנע לזה כל פעם שזה מגיע. אחרת אני סובל ומתייסר. אפילו עכשיו זה תוקף אותי תוך כדי שאני כותב.

אני מדחיק כל כך הרבה. אני חושב שזה נובע מזה שהכל גרוע בחיים שלי ואין שום דבר טוב, לכן אין סיבה להרגיש. כי אם 99% מהרגשות הם שליליים, אז למה בכלל להרגיש משהו? אין צורך. הכל גרוע.

היו לי קודם מחשבות קשות על הסבל שהעברתי את אימא שלי ב-35 השנים שאני חי. אני כל כך מתחרט על זה שפגעתי בה. לא בהכרח על הדברים שעשיתי, אלא על זה שהיא נפגעה מכל זה. לא מגיעה לה. היא אדם טוב והיא לא צריכה לסבול בגלל ההתנהלות שלי לאורך השנים. אוף, הלוואי ודברים היו יותר פשוטים. כמו למשל אצל אנשים אחרים.