מחשבות ליליות.
ב-15 שנים מאז שעברתי את הטראומות, בעצם עצרתי את החיים. כלומר, החלטתי שאני מסיים לנהל אותם. לא משקיע בהם יותר. נותן להם להיות כמו עלה ברוח, רק לא לנהל אותם.
המחשבה הזו של לא לנהל את החיים עדיין מקוננת בי. כלומר, בשביל מה להשקיע? מחר בבוקר יכול להיות נגדי שוב כתב אישום באשמה מופרכת ואני אכנס לסחרור. למה להתאהב בכלל אם מחר בבוקר אני יכול להיות בכלא? אז אני סתם אתאהב ואקשר למישהי רגשית ואז אני אתגעגע אליה ולא אוכל להיות איתה.
הדבר הכי עצוב וטרגי בכל הסיפור שלי, זה שהרעים ניצחו. כלומר, הם פגעו בי והמשיכו בחייהם, ואני נשארתי עם פצעים שעדיין לא הגלידו. אני הורשעתי בבית משפט במשהו שלא עשיתי, והם? המשיכו כרגיל. אפילו לא נשפטו על מעשיהם. וזו התחושה הכי נוראה. תחושת חוסר הצדק. זה משהו שממש יכול לגרום לי לכעוס ממש.
זה סתם עוד מחשבות ליליות, ויש הרבה כאלה. אני לפעמים חושב שחבל שאני לא יכול לצאת מהלופ הזה, או שאני בעצם לא רוצה לצאת מהלופ הזה, שנמשך כל כך הרבה זמן.
למה שתהיה מחר בכלא, אני לא מבין. לחלק מהפעולות שלך יש תוצאות. כתבת לי שהמשפט האחרון זה על לשון הרע באינטרנט. תלמד מהטעויות, אל תעשה מה שאסור לעשות. למה שלא תתאהב? אם אתה חי חיים ללא עימותים, אם אתה לא מפחד מעצמך? אם אינך נגרר לפעילויות שאתה יודע שתוצאתן סכנה.
השבמחקשוחחת על זה עם הפסיכיאטר? שוחח על זה עם הפסיכולוגית שלך.