מחשבות ליליות.

החודש וחצי שעבר עליי הייתה התקופה הכי קשה שלי ב-9 השנים האחרונות מבחינה נפשית. זה היה פשוט גיהנום. אין דרך אחרת להסביר את זה. ככל הנראה המצב שהיה לפני, השינוי בכדורים והמצב הביטחוני יצרו מן ערימת קשיים שהייתה בלתי אפשרית עבורי.

אני בן 35 ונאלצתי להעיר את אימא שלי רק מפני שהייתי במצוקה. זה נורא. לא יכולתי לתפקד, לעמוד על הרגליים. אפילו לנוח קצת לא הצלחתי. כל הזמן הייתי במצב נפשי קטסטרופלי. 

כרגע אני חושב שחלק מהכדורים שאני לוקח פשוט לא מתאימים לי. הבעיה היא שלצאת מזה זה קשה מאוד. 

אני מרגיש ממש נורא. חודש וחצי של גיהנום בלתי נפסק. כבר לא יודע אם יש משהו שנותר לי לעשות. הרגשתי כל כך קשה. עכשיו אני עוד במצב אנושי, אבל עדיין - אני לא מרגיש רעב, טעם, חום, קור. לא מרגיש. שוב, כנראה שאחד הכדורים גורם לזה ואני ממשיך לקחת אותו.

הלוואי והתקופה הנוראה הזו תסתיים בהקדם האפשרי.