אופטימי ופסימי.
בחרתי לקרוא לפוסט הזה "אופטימי ופסימי", היות ואני מרגיש כך. עליות ומורדות, כל יום, בערך 300 פעם. רגע אחד מרגיש שאני רואה את האור בקצה המנהרה ורגע אחד מרגיש שאני נשבר.
החלטתי שכנראה אני מחליף פסיכולוג. אחרי בערך שנה, אני מרגיש שהוא לא ממש עוזר לי. אני לא מצליח להיפתח מולו, מאוד קשה לי. אני מרגיש שהרבה פעמים אני מדבר איתו על דברים שטחיים ולא על רגשות ממש, כי אני לא מצליח להגיע למקום הזה. אני לא כל כך יודע איך זה עכשיו, אבל לפני שנה זה היה מאוד קשה לקבל פסיכולוג. הייתי צריך לחכות כמעט 4 חודשים, כשאמרו לי שזה זמן המתנה קצר מהרגיל, ובדרך כלל זה לוקח למעלה מחצי שנה.
אני בכלל לא יודע אם פסיכולוג יכול לעזור לי. אולי אני צריך לנסות להרים את עצמי בכוחות עצמי. למרות שזה נורא קשה.
אני מרגיש שלא בא לי להרגיש. בא לי להמשיך להדחיק. נדמה לי לפעמים שלגעת בפצעים יפגע בי הרבה יותר מאשר להתעלם מהם או להדחיק.
כנראה שהגיע זמן פסיכולוג אחר. אם נשארת אחרי שנה טיפול עם השאלה הזו:
השבמחק"נדמה לי לפעמים שלגעת בפצעים יפגע בי הרבה יותר מאשר להתעלם מהם או להדחיק." סביר להניח שהאיש הרוויח על גבך מבלי לעזור לך.
לא יודע אם הוא הרוויח על גבי. יכול להיות שאני נאיבי אבל אני לא רואה את זה ככה. אני חושב שהוא ניסה לסייע כמיטב יכולתו ולא הצליח.
מחקכרגע החלטתי לסיים איתו ואולי לנסות פסיכולוג אחר.