ה-OCD חזר.

 זה ממש, אבל ממש מפוצץ לי את הראש.

ה-OCD הזה זו מכה שלא ברא השטן. זה אפילו גורם לי להרגיש אשמה עכשיו כשאני כותב את זה, כי אז אני מכיר בזה שיש בעיה ואסור לי להרגיש ככה.

בעוד יום-יומיים אני צריך לעשות משהו שמאוד מלחיץ אותי. היום אני רושם כל מיני דברים, ואז אני רושם "עמוד 100". עכשיו, מה הבעיה? 100 זה מסמל אצלי מספר של מוות. שלי או של מישהו אחר.

ועכשיו אני ממש מת מפחד כל הזמן ומנסה למחוק את המספר הזה. שלא יהיה 100, כי 100 זה מוות ואז אני מת או מישהו אחר.

זה פשוט נורא. זה כל הזמן חוזר. אני מוחק אבל זה חוזר וחוזר וחוזר 200 פעם.

אני יודע שזה נשמע מוזר, אבל ככה הראש שלי כנראה עובד.

תגובות

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

האם ואיך משפיעה עליכם הברברת ברשתות החברתיות ובתשדירי הטלוויזיה?

 אחד ממגיביי יידע אותי על מדור "הנושא החם"  של קהילת פרפרים. אז אני נענה לאתגר. כאמור, השאלה היא איך משפיעה ה"ברברת" ברשתות החברתיות ובתשדירי הטלוויזיה. אצלי זה ממש מורכב. מצד אחד יש לי המון מה לכתוב על המצב הביטחוני-פוליטי-חברתי שקיים כיום בארץ, מצד שני אני סוג של גוזר על עצמי שתיקה. אני חושב שזה כרגע לא הזמן להביע עמדות לכאן ולכאן, בוודאי כשיש שבויים ומשפחות שלהם שממתינים להם בקוצר רוח. כך יצא שלמרות שאני ביום-יום קורא המון ברשתות החברתיות וכותב מדי פעם, בתקופה האחרונה לא רשמתי בכלל. אפילו לא תגובה אחת בכל 28 הימים האחרונים.  זה קצת קשה, היות והחברה היחידה שלי נמצאת ברשתות החברתיות. אין לי כמעט חברים ואני לא יוצא לבלות, ובעבודה אני לא מייצר קשרים היות ואני פרילנסר, כך יוצא מצב שנשארתי כמעט ללא חברה וללא יכולת לשתף. במיוחד במצב כזה שאני מאוד חרדתי. ב-24 שעות החרדות שלי ממש קשות ואני לא מצליח לצאת מזה. וכאמור - אין עם מי לשתף, שזה הכי קשה. אצלי בבית הטלוויזיה כל הזמן דולקת. אבא שלי צופה בחדשות בלי הפסקה. לא אגזים ואומר ש-18 שעות מתוך 24 שעות הטלוויזיה מכוונת על החדש
המשך לקרוא

כל כך הרבה זמן.

 חזרתי לכתוב אחרי בערך חודש שלא כתבתי. יש כל כך הרבה דברים על הפרק. חזרתי מחו"ל, הימרתי קצת, הרבה, הפסדתי לא מעט כסף, אבל הייתה לי הרגשה ש"הייתי חייב את זה" ושמותר לי. אחרי חצי שנה של מלחמה בלי שטסתי לחו"ל, מותר לי להתפרק עד הסוף ולקבל קצת ריגושים, לכן לא כעסתי על עצמי, אפילו שהפסדתי הרבה. נהניתי, וזה מה שחשוב. אולי הייתי יכול ללכת על סכומים יותר נמוכים, אבל נכון לעכשיו אני לא מתחרט. לא הספקתי לעשות יותר מדי בטיול, וזה חבל. כלומר, טיולים וכאלה לא עשיתי כמעט. הייתי רוב הזמן במלון או בקזינו. אבל עדיין, נהניתי קצת. היה כיף. תענוג להסתובב קצת באירופה ולראות תרבות. בזמן שהייתי שם הייתה לי כל הזמן מחשבה על לעבור לגור בחו"ל. די נמאס לי מישראל. זה ממש סיר לחץ פה, כל הזמן אנשים לחוצים וצועקים ומתנהגים אחד לשני מגעיל. נכון שיהיו כאלה שיגידו שגם בחו"ל זה ככה, אבל יש דברים שזה ממש לא. נסעתי שם הרבה ולא שמעתי כמעט אנשים שמצפצפים ברכב, כשפה בארץ ב-5 דקות אני יכול לספור 4 צפצופי מכוניות. וגם האווירה, לא כל הזמן לחוצה וצפופה וכזאת רועשת. אני באמת חושב שאם הייתה לי עבודה ט
המשך לקרוא

מצב בעייתי.

 כל המצב הביטחוני הזה ממש לא עושה לי טוב. קשה לי נורא לעמוד מנגד ולהרגיש שאני לא יכול לעשות כלום כדי לשנות את זה. גם החלטתי החלטה מודעת לא לפרסם את דעתי על העניין ברשתות החברתיות, והיות וכרגע כל מה שמעניין אנשים זה המבצע, אז אני לא רושם כלום ברשתות החברתיות. וזה במידה מסוימת החברה היחידה שיש לי.  אני מתחיל להרגיש ממש רע. כל הזמן אני מרגיש שמדברים רק על המצב הביטחוני ולא על שום דבר אחר, וזה ממש קשה לי. במיוחד הלבד הזה, שאין עם מי לדבר או לשתף. זה נורא נורא קשה. אני גם התחלתי להרגיש רגשות אשם על כך שלא עשיתי צבא בזמנו. הרגשה שכאילו יכולתי עכשיו לעשות משהו מועיל חוץ מסתם לשבת בבית ולהמתין. אוף. זו הרגשה נוראית. יש לי בכלל כל כך הרבה מה לרשום, מה להגיד, מה לשתף. אני רוצה נורא לדבר עם אנשים ואין לי ממש עם מי. אצלי בבית כל הזמן יש רק חדשות ושום דבר אחר, וכולם מתעסקים רק בזה. לא יודע כבר מה לעשות. כנראה שנותר לי רק לחכות שזה יסתיים מתישהו.
המשך לקרוא