מחשבות ליליות.
בשעות האחרונות, חשתי פסימיות נוראה.
מבחינה כלכלית, די התאוששתי מההפסדים הכבדים, אבל עדיין אני לא במצב טוב במיוחד.
מבחינה נפשית, אני די מרוסק.
מבחינה חברתית, אין לי כמעט חיי חברה.
אני לא אומר את זה כי אני רוצה שמישהו ירחם עליי. ממש לא. אבל אני פשוט לא יודע להסביר את מסך הפסימיות הזה שנפל עליי. כאילו אין לי כוח להילחם, להמשיך. אני ממש רוצה לפעמים לברוח למקום אחר.
יכול להיות שאם אני רק אכתוב ואקטר שום דבר לא אשתנה. כלומר, כמעט בטוח ששום דבר לא ישתנה. אבל לפחות אפשר לשחרר קצת קיטור מהמתח הבלתי נפסק הזה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה