מחשבות ליליות.

 הרבה פעמים כשאני כותב כאן, אני מאוד אוהב לקרוא את התגובות. כלומר, במידה מסוימת אני כותב כאן בגלל התגובות. המחשבה שמישהו אחר קורא ואולי מתעניין ברגשות שלי זו הרגשה ממש טובה. אני לא אוהב לכתוב לעצמי כי אז אף אחד לא קורא את זה ולא מתפתח עם זה כלום. גם כאן אני לפעמים מדמיין שיבוא איזה משיח ומהרגע שאני אכיר אותו החיים שלי יהפכו טובים יותר. כנראה שזה לא יקרה, אבל אני אמשיך לדמיין.


הימים האחרונים עוברים עליי באפרוריות נוראה. סטטוס-קוו של דברים שלא משתנים. אותן מחשבות, אותו דפוס חשיבה, הדחקה, הכחשה וכו'. אני לא באמת חושב שמהמצב הזה אני אצליח להתרומם.


יש לי כל הזמן מחשבות על מה שקרה לפני 14 שנה. זה לא סגור אצלי. אני הרבה פעמים חי את זה ממש. לא את ההווה, לא את העתיד. מה שקרה לפני 14 שנה עדיין נמצא אצלי בראש. כאילו אני חייב לסגור את זה. ולסגור את זה כמו שצריך. אני חושב שאני ממש אובססיבי. אולי זה חלק מה-OCD, אבל אני פשוט לא מצליח לשחרר דברים מהראש. גם לא תמיד רוצה. לפעמים אני מרגיש שזה משאיר אותי במין מצב שבו אני תמיד אגיד לעצמי "למה לא לחיות את החיים". וכרגע, אין לי ממש רצון לחיות את החיים. אני מרגיש שאני חי רק בגלל שאני לא רוצה לפגוע במשפחה שלי.

תגובות

  1. אנונימי15 באוגוסט 2023 בשעה 21:21

    אבל אני, המגיב נימי האנונימי מציע לך כבר שבועות שיטה שעבדה אצלי ואתה מתייחס אליה בזלזול או כמטאפורה. אני אומר לך: הרגלים זה הדבר הכי חזק בחיים מלבד המוות. אתה מצחצח שיניים כל יום בלי לחשוב. אם תרגיל את עצמך לצקת כל בוקר על אלו שעשו לך רע ולדמיין זאת בראשך, אתה תהיה בדרך לפתרון הבעיה. לו הייתי פסיכיאטור מפונפן, הייתי מכנה את זה דמיון מודרך קורבני העצמתי (שיטת דמק"ה) ואתה היית משלם לי שמונה מאות דולר לשעה ומהלל אותי בכל פורום. אבל בגלל שאני נימי האנונימי אתה מזלזל. כל בוקר על האסלה, עצום עיניך ודמיין כיצד היציקה נוזלת על פני המעוולים, נכנסת להם לפה כל המיץ. אט אט הם יוגכחו במחשבתך ויהפכו ללא כלום. בדוק. שיטת הדמק"ה עובדת.

    השבמחק
    תשובות
    1. arik benedek chaviv17 באוגוסט 2023 בשעה 4:06

      חחחח, לא מבין נימי מדוע לא אימנת עצמך לתפקיד מאמן. אולי בעצם כן אימנת עצמך, אז 'תה מפסיד כסף מתרומת שיטת הדמק"ה.

      מחק
    2. להתמודד עם חיי18 באוגוסט 2023 בשעה 17:09

      קראתי את השיטה שלך, לא בטוח שזה יעזור.

      מחק
  2. arik benedek chaviv17 באוגוסט 2023 בשעה 4:07

    יש לי הרגשה שכל הפתיחים, האקספוזיציות, ההקדמות, מחוות הנימוסין והחיזורים הסתיימו להם, והגיע הזמן לכתוב בפרוטרוט: מה קרה לפני 14 שנים".

    השבמחק
    תשובות
    1. להתמודד עם חיי18 באוגוסט 2023 בשעה 17:10

      כנראה שאצטרך לרשום חלקים חלקים מהדברים שקרו.

      מחק

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

האם ואיך משפיעה עליכם הברברת ברשתות החברתיות ובתשדירי הטלוויזיה?

 אחד ממגיביי יידע אותי על מדור "הנושא החם"  של קהילת פרפרים. אז אני נענה לאתגר. כאמור, השאלה היא איך משפיעה ה"ברברת" ברשתות החברתיות ובתשדירי הטלוויזיה. אצלי זה ממש מורכב. מצד אחד יש לי המון מה לכתוב על המצב הביטחוני-פוליטי-חברתי שקיים כיום בארץ, מצד שני אני סוג של גוזר על עצמי שתיקה. אני חושב שזה כרגע לא הזמן להביע עמדות לכאן ולכאן, בוודאי כשיש שבויים ומשפחות שלהם שממתינים להם בקוצר רוח. כך יצא שלמרות שאני ביום-יום קורא המון ברשתות החברתיות וכותב מדי פעם, בתקופה האחרונה לא רשמתי בכלל. אפילו לא תגובה אחת בכל 28 הימים האחרונים.  זה קצת קשה, היות והחברה היחידה שלי נמצאת ברשתות החברתיות. אין לי כמעט חברים ואני לא יוצא לבלות, ובעבודה אני לא מייצר קשרים היות ואני פרילנסר, כך יוצא מצב שנשארתי כמעט ללא חברה וללא יכולת לשתף. במיוחד במצב כזה שאני מאוד חרדתי. ב-24 שעות החרדות שלי ממש קשות ואני לא מצליח לצאת מזה. וכאמור - אין עם מי לשתף, שזה הכי קשה. אצלי בבית הטלוויזיה כל הזמן דולקת. אבא שלי צופה בחדשות בלי הפסקה. לא אגזים ואומר ש-18 שעות מתוך 24 שעות הטלוויזיה מכוונת על החדש
המשך לקרוא

כל כך הרבה זמן.

 חזרתי לכתוב אחרי בערך חודש שלא כתבתי. יש כל כך הרבה דברים על הפרק. חזרתי מחו"ל, הימרתי קצת, הרבה, הפסדתי לא מעט כסף, אבל הייתה לי הרגשה ש"הייתי חייב את זה" ושמותר לי. אחרי חצי שנה של מלחמה בלי שטסתי לחו"ל, מותר לי להתפרק עד הסוף ולקבל קצת ריגושים, לכן לא כעסתי על עצמי, אפילו שהפסדתי הרבה. נהניתי, וזה מה שחשוב. אולי הייתי יכול ללכת על סכומים יותר נמוכים, אבל נכון לעכשיו אני לא מתחרט. לא הספקתי לעשות יותר מדי בטיול, וזה חבל. כלומר, טיולים וכאלה לא עשיתי כמעט. הייתי רוב הזמן במלון או בקזינו. אבל עדיין, נהניתי קצת. היה כיף. תענוג להסתובב קצת באירופה ולראות תרבות. בזמן שהייתי שם הייתה לי כל הזמן מחשבה על לעבור לגור בחו"ל. די נמאס לי מישראל. זה ממש סיר לחץ פה, כל הזמן אנשים לחוצים וצועקים ומתנהגים אחד לשני מגעיל. נכון שיהיו כאלה שיגידו שגם בחו"ל זה ככה, אבל יש דברים שזה ממש לא. נסעתי שם הרבה ולא שמעתי כמעט אנשים שמצפצפים ברכב, כשפה בארץ ב-5 דקות אני יכול לספור 4 צפצופי מכוניות. וגם האווירה, לא כל הזמן לחוצה וצפופה וכזאת רועשת. אני באמת חושב שאם הייתה לי עבודה ט
המשך לקרוא

מצב בעייתי.

 כל המצב הביטחוני הזה ממש לא עושה לי טוב. קשה לי נורא לעמוד מנגד ולהרגיש שאני לא יכול לעשות כלום כדי לשנות את זה. גם החלטתי החלטה מודעת לא לפרסם את דעתי על העניין ברשתות החברתיות, והיות וכרגע כל מה שמעניין אנשים זה המבצע, אז אני לא רושם כלום ברשתות החברתיות. וזה במידה מסוימת החברה היחידה שיש לי.  אני מתחיל להרגיש ממש רע. כל הזמן אני מרגיש שמדברים רק על המצב הביטחוני ולא על שום דבר אחר, וזה ממש קשה לי. במיוחד הלבד הזה, שאין עם מי לדבר או לשתף. זה נורא נורא קשה. אני גם התחלתי להרגיש רגשות אשם על כך שלא עשיתי צבא בזמנו. הרגשה שכאילו יכולתי עכשיו לעשות משהו מועיל חוץ מסתם לשבת בבית ולהמתין. אוף. זו הרגשה נוראית. יש לי בכלל כל כך הרבה מה לרשום, מה להגיד, מה לשתף. אני רוצה נורא לדבר עם אנשים ואין לי ממש עם מי. אצלי בבית כל הזמן יש רק חדשות ושום דבר אחר, וכולם מתעסקים רק בזה. לא יודע כבר מה לעשות. כנראה שנותר לי רק לחכות שזה יסתיים מתישהו.
המשך לקרוא