מחשבות ליליות.

 יש לי הרבה תהיות בזמן האחרון. חלקן נוגעות למוות, ומה שקורה לאחריו. אני יודע שזו נקודה קצת מוזרה, ואני די משוכנע שרוב האנשים לא שמים לב לכך - כשאדם נפטר, רושמים בחדשות ז"ל, כלומר, זכרונו לברכה. בחלק גדול מהמקרים לא רושמים את זה. המדובר במקרים שבהם מדובר ברוצח, או אנס, או סתם אדם שהורשע בפלילים חמורים. וזה מעלה אצלי שאלה - מי מחליט מי זוכה לתואר ז"ל ומי לא? ובכלל, אם אדם הורשע במשהו מסוים ובשאר חייו היה אדם נפלא? רושמים ז"ל או לא? ואם זה ההיפך? אדם שלא הורשע בבית משפט אך היה אדם בלתי נסבל? שאלה.

אני לפעמים חושב אם אחרי שאני אמות, אני אהיה חשוב למישהו. אם יחשבו עליי, יזכרו אותי. לא יודע למה זה מעסיק אותי כל כך לאחרונה. אין לי תכניות למות בזמן הקרוב, אבל זו עדיין שאלה. הרי אני כביכול הורשעתי במשהו שלא עשיתי, בעבר. האם זה נחשב או לא? מי זה שקובע את אמות המידה המוסריות?

יוצא לי לחשוב המון על דברים שעברתי בשנים האחרונות. הרבה פעמים אנשים התייחסו אליי ממש בזלזול, והרבה פעמים אני מאשים את עצמי בזה. בכך שלא הגנתי על עצמי, על הכבוד שלי, על המרחב שלי. ועדיין אני לא מצליח לעשות את זה בשנים האחרונות. פשוט לא. עבדתי פעם באיזה מקום, והיה שם את אחד המנהלים שהיה ממש בנאדם מגעיל. טיפוס דוחה ונאלח. פעם אחת שאלתי אותו משהו, ואז אחרי זה הוא אמר לי שאני "מוזר". אני חושב שלפעמים יש לי תחושה שאני כל כך כועס שאני לא יודע מה לעשות. אבל אז הייתי במצב נפשי גרוע ולא יכולתי לעשות כלום. וזה שוב פעם גורם לי להאשמה עצמית, למה אני נותן לאנשים לפגוע בי? להתקרב אליי ולרצות להרע לי? להקניט אותי?

אני לפעמים חושב שאני חזק והכל, אבל כנראה שאני לא כזה. גם בשנים קודמות סבלתי מהדברים האלה. וגם אז לא תמיד ידעתי איך להגיב. ועדיין, שוב תחושת האשמה הקשה הזו שאני פשוט נותן לאנשים לפגוע בי בלי להחזיר. זו תחושת אשמה נוראית, כי אני בעיקר מאשים את עצמי.