לאן שהרוח תיקח אותי, או לאן שאני אקח עצמי.

 אני ממשיך לחשוב ולחשוב על "מה כדאי לעשות". לעבור לתל אביב עכשיו זה הוצאות כבדות מאוד. לפחות 4,000 - 5,000 ש"ח בחודש. הבעיה הגדולה שיש לי עוד הוצאות כמו הלוואות שאני צריך להחזיר שעומדות על 3,000 בחודש ואז אני יכול להגיע להוצאות של 8,000 ש"ח בחודש, מה שאומר שאני אחסוך מעט מאוד, וחשוב לי מאוד לחסוך, אבל יחד עם זאת גם החשיבה הזו לא נכונה, כי אני צריך למצוא אפיקים אחרים להרוויח יותר כסף. לחשוב בחשיבה של שכיר זה הרבה פעמים נגד מה שאני מאמין בו, שאפשר לצאת מהמשוואה הפשוטה של הוצאות מול הכנסות, ולחשוב יותר על איך אפשר להרוויח ממש הרבה כסף.

אני חושב שבסופו של דבר, רוב האנשים חיים בהישרדות. אני חושב שלפחות 50% מהאנשים לא מרוצים ממצב הכנסות שלהם. גם בעלי עסקים, הרבה מהם חיים ממש את העסק 24/7 וזה לא נותן להם מרחב לנשימה. ובכלל שכירים, הם תקועים בהכנסה קבועה שלא מספיקה להרבה. מי שמרוויחים משכורת טובה זה בדרך כלל הייטק, הנדסה, רפואה וכו', וזה רק 15-20% מהאוכלוסייה.

מה שאני צריך לעשות זה אולי לחשוב על אופציה אחרת שיכולה להכניס לי כסף. לא יודע, היו הרבה מיליארדרים שהתחילו מכלום, נכון? אם כך סביר להניח שיש איזשהו פתרון לצאת מהברוך הכלכלי הזה ולהגיע לשפע כלכלי. יש הרבה מאוד "גורואים" של כסף ביוטיוב שמרצים הרבה על איך להגיע לעושר כלכלי אבל לא מביאים איתם כלים פרקטיים.

הרעיון של הגישה שאני אימצתי של כל הזמן לחסוך ולחסוך לא עובד, כי כמעט תמיד יש הוצאות בלתי צפויות ואז זה לוקח את החסכונות. לכן כשאני בוחר לחיות בלי לבזבז הרבה, אני יוצא קירח מ-2 הכיוונים. גם לא חוסך כלום, וגם לא נהנה מהחיים.

בתקופות של טרום המלחמה הייתי משתדל לטוס לחו"ל לפחות פעם אחת לחודש-חודשיים. זה מהווה לי ממש תזרים נשימה. עכשיו, בגלל המלחמה, אני לא הייתי בחו"ל כבר כמעט 4 חודשים, וזה נורא קשה לי. אני מאוד אוהב לפגוש אנשים חדשים בחו"ל. לדבר איתם, להסתובב, לטייל. לנשום קצת אוויר. זה ממש מבחינתי הדבר שהכי קרוב לשמחה אצלי בחיים (אני לא שמח בכלל).

מקווה מאוד שכל התקופה הזו של המלחמה תעבור ויהיה שקט לכולם.