פחדים וחששות.
אני חושב שמה שמניע אותי הכי הרבה, זה פחדים וחששות. אני כל הזמן פוחד שיקרה "משהו". זה התחיל להיות אצלי ממש אובססיבי. אני חושב על משהו וישר צריך לחשוב על משהו אחר שיבטל אותו. אני לא מסוגל אפילו לחשוב על דברים כי אם אני חושב על משהו רע אז ישר אני מאשים את עצמי.
הפחד הכי גדול שלי זה להרגיש. אני חושב שאני עושה הרבה דברים רק כדי לא להרגיש כלום. להיות מאחורי מסכה כל הזמן. מאחורי מגן מסוים. אני לא רוצה להרגיש. ממש לא. כי אני יודע שאם אני ארגיש אז 99% מהרגשות יהיו רעים.
אולי בגלל זה אני כל הזמן מנסה להדחיק ולהדחיק, לא לחשוב על כלום, לא לתת לעצמי להיות אמיתי אפילו לרגע. תמיד עם מסכה. יכול להיות שהכדורים עושים את שלהם, לא יודע.
אבל יש לי גם סיבה טובה לקחת תמיד רגל אחורה, וזה כי אני יודע שמה שעברתי והדרך שפגעתי בהורים שלי, אני לא יודע אם אוכל לעבור דבר כזה שוב. אני יכול לפגוע בי, אבל אני לא רוצה לפגוע בהם. ומדברים שאני עושה אני יכול לפגוע גם בהם, וכמו שאמרתי - הפגיעות שפגעתי בהם בעבר היו מאוד מאוד קשות, שאני לא יודע אם אוכל לעבור אותן שוב.
ומה אתם? הם כן יוכלחו לעבור שוב את הפגיעות שפגעת בהם? ולענייננו - שוחחת אתם פעם שיחה עמוקה מלב אל לב? דיבר עם אמא שלך, ביקשת סליחה, ביקשת עזרה ממנה? למשל לנסות למצוא לך שידוך?
השבמחקדיברתי איתה על הדברים האלה. היא ביקשה ממני ואמרה לי שהיא מקווה שאין יותר "הסתבכויות". הספיק לה כל הבלאגן שעשיתי.
מחקולגבי שידוך - קרוב משפחה ניסה לשדך לי מישהי והיא שאלה אותי לגבי זה. האמת שאני לא כל כך יודע אם אני מעוניין, לא בגלל הבחורה עצמה, אלא כי אני לא יודע אם מתאים לי זוגיות כעת.
ואגב אני רוצה לומר לך משהו - אני ממש מעריך את זה שאתה מגיב כמעט לכל פוסט שאני רושם. זה לא דבר מובן מאליו שמישהו מביע התעניינות במישהו אחר, בוודאי מישהו זר ברשת, וזה ראוי להערכה.
מחקבהצלחה ♥
מחק