הרבה נושאים מעורבבים.

1. כתבתי לפני מספר ימים שיש איזשהו שיפור אצלי בחיים. אני לא יודע ממה הוא נובע, יכול להיות ממספר דברים: הספורט שהתחלתי לעשות קצת או אולי השינוי בכדורים, או אולי פשוט העובדה שאני בודק דברים חדשים ומתחיל לראות טיפה אור בקצה המנהרה.

אני אגיד משהו שיכול להישמע כאוקסימורון - ביום יומיים האחרונים זלגו לי קצת דמעות. אני רואה את זה כמשהו חיובי, חיובי מאוד אפילו. מדוע? כי עד עכשיו הדחקתי ולא נתתי לעצמי להרגיש. יותר גרוע מזה, אולי בכלל לא יכולתי להרגיש. לא הייתי מחובר לרגשות. הכל היה מונוטוני ורובוטי להחריד. ואני רוצה להרגיש. רוצה לשמוח, להיות עצוב, להתרגש. זה משהו שהיה חסר לי מאוד. אז כן, אני רוצה לבכות. אין בזה שום בושה, ההיפך הוא הנכון.

2. בהמשך לסעיף הקודם, יש לי כל כך הרבה רגשות אשם שצפים אצלי ביחס למה שגרמתי לאימא שלי. אני חושב שמתוך 34 שנה שאני חי, 28 שנים אני מעביר אותה ייסורים וקשיים. היא תמיד צריכה לדאוג לי כי אני עושה שטויות, אני לא צפוי, אני אף פעם לא מביא איתי חדשות טובות או גאווה. כלום. גרמתי לה כל כך הרבה עצבות ובכי שזה ממש הורג אותי מבפנים. אני לא חושב שיש ילד שעשה צרות לאימא שלו כמוני. זה פשוט צרות אחרי צרות. בלי הפסקה. אין לי בעיה שאני נפגע משטויות שאני עושה, אבל אני לא רוצה שאימא שלי תיפגע. היא הבנאדם הכי חשוב לי בעולם.

3. התחלתי לחפש מישהי שאפשר לדבר איתה. אני מרגיש הרבה בדידות בשנים האחרונות. פעם לפני הרבה שנים הייתי מדבר אחת לכמה זמן עם בנות באינטרנט. זה היה נורא נחמד, שיש מישהי לשתף. הייתה מישהי שהייתי מדבר איתה שנתיים-שלוש ובסוף ניתקנו את הקשר. זה היה ב-ICQ, וממש הרגשתי שיש לי משהו מיוחד איתה. באמת בחורה מדהימה. עכשיו חיפשתי אחריה ומסתבר שהיא בזוגיות עם מישהו אחר, והיא גם לא זוכרת אותי כל כך, ככה שויתרתי על אפשרות לחזור לקשר איתה.

אני בסה"כ צריך מישהי שאפשר לשתף אותה. לדבר איתה. אולי אפילו לצחוק ביחד איתה. אני מקווה שאני אמצא אחת כזו בזמן הקרוב.

4.. שוב ושוב אני שובר את הראש בעניין הלימודים. ללמוד? לא ללמוד? אולי אני צריך תואר? אולי לא צריך ואני צריך להתמקד בלהרוויח כסף?

אני גם אוכל שוב ושוב את הראש, אם כבר ללמוד, אז מה ללמוד?

א. יש אפשרות ללכת ללמוד היסטוריה, אתנרופולוגיה, סוציולוגיה וכו' - מקצועות מעניינים. אבל מה? אין בהם פרנסה. מעט מאוד האנשים שעובדים בתחום, וגם אלה שעובדים הם בדרך כלל מורים שמרוויחים שכר מועט.

ב. יש את האפשרות ללמוד משפטים. פרקטי. עבודה בשפע, אפשרות להתקדם, אך מה? אני לא יודע אם זה בשבילי.

ג. יש את האפשרות ללמוד מדעי המחשב או הנדסה מסוג כלשהי. גם כן, הרבה מאוד כסף, אבל לא יודע אם אני אוהב את זה.

בבקשה - בעניין הזה ספציפית - אשמח לתגובות. גם אם אתם מתביישים או חושבים שאין לכם דעה מספיק טובה - תכתבו. זה חשוב לי.

אני חושב שזהו לבינתיים, עד לפעם הבאה.


תגובות

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

האם ואיך משפיעה עליכם הברברת ברשתות החברתיות ובתשדירי הטלוויזיה?

 אחד ממגיביי יידע אותי על מדור "הנושא החם"  של קהילת פרפרים. אז אני נענה לאתגר. כאמור, השאלה היא איך משפיעה ה"ברברת" ברשתות החברתיות ובתשדירי הטלוויזיה. אצלי זה ממש מורכב. מצד אחד יש לי המון מה לכתוב על המצב הביטחוני-פוליטי-חברתי שקיים כיום בארץ, מצד שני אני סוג של גוזר על עצמי שתיקה. אני חושב שזה כרגע לא הזמן להביע עמדות לכאן ולכאן, בוודאי כשיש שבויים ומשפחות שלהם שממתינים להם בקוצר רוח. כך יצא שלמרות שאני ביום-יום קורא המון ברשתות החברתיות וכותב מדי פעם, בתקופה האחרונה לא רשמתי בכלל. אפילו לא תגובה אחת בכל 28 הימים האחרונים.  זה קצת קשה, היות והחברה היחידה שלי נמצאת ברשתות החברתיות. אין לי כמעט חברים ואני לא יוצא לבלות, ובעבודה אני לא מייצר קשרים היות ואני פרילנסר, כך יוצא מצב שנשארתי כמעט ללא חברה וללא יכולת לשתף. במיוחד במצב כזה שאני מאוד חרדתי. ב-24 שעות החרדות שלי ממש קשות ואני לא מצליח לצאת מזה. וכאמור - אין עם מי לשתף, שזה הכי קשה. אצלי בבית הטלוויזיה כל הזמן דולקת. אבא שלי צופה בחדשות בלי הפסקה. לא אגזים ואומר ש-18 שעות מתוך 24 שעות הטלוויזיה מכוונת על החדש
המשך לקרוא

כל כך הרבה זמן.

 חזרתי לכתוב אחרי בערך חודש שלא כתבתי. יש כל כך הרבה דברים על הפרק. חזרתי מחו"ל, הימרתי קצת, הרבה, הפסדתי לא מעט כסף, אבל הייתה לי הרגשה ש"הייתי חייב את זה" ושמותר לי. אחרי חצי שנה של מלחמה בלי שטסתי לחו"ל, מותר לי להתפרק עד הסוף ולקבל קצת ריגושים, לכן לא כעסתי על עצמי, אפילו שהפסדתי הרבה. נהניתי, וזה מה שחשוב. אולי הייתי יכול ללכת על סכומים יותר נמוכים, אבל נכון לעכשיו אני לא מתחרט. לא הספקתי לעשות יותר מדי בטיול, וזה חבל. כלומר, טיולים וכאלה לא עשיתי כמעט. הייתי רוב הזמן במלון או בקזינו. אבל עדיין, נהניתי קצת. היה כיף. תענוג להסתובב קצת באירופה ולראות תרבות. בזמן שהייתי שם הייתה לי כל הזמן מחשבה על לעבור לגור בחו"ל. די נמאס לי מישראל. זה ממש סיר לחץ פה, כל הזמן אנשים לחוצים וצועקים ומתנהגים אחד לשני מגעיל. נכון שיהיו כאלה שיגידו שגם בחו"ל זה ככה, אבל יש דברים שזה ממש לא. נסעתי שם הרבה ולא שמעתי כמעט אנשים שמצפצפים ברכב, כשפה בארץ ב-5 דקות אני יכול לספור 4 צפצופי מכוניות. וגם האווירה, לא כל הזמן לחוצה וצפופה וכזאת רועשת. אני באמת חושב שאם הייתה לי עבודה ט
המשך לקרוא

מצב בעייתי.

 כל המצב הביטחוני הזה ממש לא עושה לי טוב. קשה לי נורא לעמוד מנגד ולהרגיש שאני לא יכול לעשות כלום כדי לשנות את זה. גם החלטתי החלטה מודעת לא לפרסם את דעתי על העניין ברשתות החברתיות, והיות וכרגע כל מה שמעניין אנשים זה המבצע, אז אני לא רושם כלום ברשתות החברתיות. וזה במידה מסוימת החברה היחידה שיש לי.  אני מתחיל להרגיש ממש רע. כל הזמן אני מרגיש שמדברים רק על המצב הביטחוני ולא על שום דבר אחר, וזה ממש קשה לי. במיוחד הלבד הזה, שאין עם מי לדבר או לשתף. זה נורא נורא קשה. אני גם התחלתי להרגיש רגשות אשם על כך שלא עשיתי צבא בזמנו. הרגשה שכאילו יכולתי עכשיו לעשות משהו מועיל חוץ מסתם לשבת בבית ולהמתין. אוף. זו הרגשה נוראית. יש לי בכלל כל כך הרבה מה לרשום, מה להגיד, מה לשתף. אני רוצה נורא לדבר עם אנשים ואין לי ממש עם מי. אצלי בבית כל הזמן יש רק חדשות ושום דבר אחר, וכולם מתעסקים רק בזה. לא יודע כבר מה לעשות. כנראה שנותר לי רק לחכות שזה יסתיים מתישהו.
המשך לקרוא