מחשבות ליליות.

 אני מרגיש שיש לי כל כך הרבה בלאגן בראש. אני לא מצליח לחשוב מחשבה יותר מ-2 שניות בלי שאני צריך מחשבה שתחליף אותה. ה-OCD אצלי ממש חריף וזה נראה כאילו זה רק מחמיר. הפסיכיאטר אמר ששאר הטיפולים למעט הכדורים לא עוזרים, אבל נראה לי שזה קשקוש, כי אפילו כשאני מדבר ומשתף על זה, אז זה מוריד טיפה מהקושי להיות עם זה.

הפסיכיאטר רשם לי עוד 2 סוגי כדורים, ככה שאני אמור להיות כרגע עם 5 סוגי כדורים + כדור שאני לוקח מדי פעם. זה ממש הרבה, ולכן החלטתי - אני הולך לחוות דעת שנייה אצל פסיכיאטר אחר. אני לא יודע כמה הפסיכיאטר שאני נמצא אצלו עוזר לי. זה נראה לפעמים שהוא רק רושם כדורים וזהו. אני הולך לפסיכיאטר אחר ואם הוא יהיה טוב, אז כנראה אמשיך אצלו. אם לא - אמשיך לחפש עד שאמצא אחד טוב.

אני כבר 15 שנה בסבב הזה של הפוסט-טראומה. אני כל הזמן מדחיק, מדחיק ומדחיק. נראה לי שזה לא דבר טוב. אני חושב שבערך לפני 12 שנה החלטתי שאני לא רוצה לחיות יותר בעולם הזה. הוא רע, היה רע אליי ואני לא רוצה להיות בו. מה שקרה זה שיש לי משפחה ואני לא רוצה לפגוע בהם. אבל חוץ מזה, כלום. החיים לא שווים אפילו נייר. אין רגע של אחד של סתם להיות מאושר. כל החיים סביב ה-OCD ושאר ההפרעות הנפשיות.

אני לפעמים אומר שחבל להשקיע במשהו כי החיים האלה מיותרים. לא רוצה להתאמץ בשביל משהו שגם ככה יילך לו.

לפעמים אני חושב שאולי כדאי לי למצוא זוגיות. למצוא מישהי לדבר איתה, לשתף אותה. עדיף שתהיה מישהי שגם כן מתמודדת נפש. זה יכול לגרום להבנה בינינו. לא הייתה לי אף פעם חברה או קשר רציני. אולי זה משהו שיכול טיפה "לעורר" אותי ולתת לי רצון לחיות את החיים האלה.

יש לי כל כך הרבה בלאגן בראש.