קשה.
אין לי כוח לחיות. אני חי את העבר. לפעמים נדמה לי שרק בגלגול הבא, אם יש כזה, אני אוכל לחיות שוב.
מחשבות ליליות.
אני מרגיש שוב פעם רע. אני לבד לגמרי, אין לי כרגע חבר או מישהו שאני יכול לשתף במה שאני מרגיש, וזה קשה. התרופות ממש משתלטות עליי. אני כמעט ולא מרגיש כלום. המלחמה לא מוסיפה לזה, כשיש אזעקות זה יכול להזכיר שזה עדיין חלק מהמצב. התרופות שהפסיכיאטר נתן לי כנראה לא מתאימות. הן יותר מדי חזקות. הוא כותב שיש לי הפרעה נפשית מסוימת אבל אני לא בטוח שזה נכון. לדעתי עיקר הבעיה אצלי הייתה ועדיין OCD. זה נראה כאילו העולם קורס לתוך עצמו, אני פשוט מפחד. אם לא הייתה מלחמה אולי מצבי היה יותר טוב. אני לא יודע אם יש אלוהים או אין, אבל אם יש, אני מבקש ממנו שיעזור לי קצת. שלא ייתן לי להיות לבד כל כך במצב הזה. שהמצב הנפשי שלי ישתפר ואוכל לנסות ולחיות חיים נורמליים. אפילו כשאני כותב עכשיו הידיים קצת רועדות לי. נמאס לי כבר מהכל.
הרחב, הרחב פרט וספר.
השבמחקבהזדמנות ארשום פוסט שבו אנסה להסביר איך אני מרגיש. זה קצת ארוך.
מחק