אני חושב שכל הבלאגן שיש לי בראש, והמחשבות, מגיעות בסופו של דבר מאותה מסקנה - אין לי תשוקה יותר לחיים. כלומר, ההיפך הוא הנכון. אני ממש סובל בחיים האלה שאני לפעמים אומר שרק בגלגול הבא אני אוכל לחיות, אם בכלל. לא יודע, אין לי כוח לעשות כלום. אין לי כוח לקום, אין לי כוח לצחצח שיניים, אין לי חשק אפילו לכתוב. כלום. הלכתי לפסיכיאטר ושוב פעם הוא נתן לי שינוי בתרופות, כשאני מבין שאם אני לא אעשה שינוי עם עצמי אז שום דבר לא ישתנה ממש. ואני לא יכול לעשות שינוי בתוך עצמי, כי שוב - הגעתי למשבר מסוים לפני 11 שנה שבעקבותיו הבנתי שהתקווה נסגרה. היה לי במשך 3 שנים לפני כן אולי איזו תקווה, שביב של אור בקצה המנהרה שאולי, אבל אולי, יקרה נס והדברים יסתיימו על הצד הטוב ביותר, אבל זה לא קרה. השופטת שהייתה שם הייתה ממש רעה. אני עד עכשיו כועס עליה. היא הרשיעה אותי במשהו שלא רק שלא עשיתי, אלא שאני הייתי הקורבן בו. איזו אישה דוחה. איך שופטת יכולה לקום בבוקר ולהסתכל בראי אחרי שהיא הרשיעה חף מפשע? איך? אני לא מבין את זה. המשפט היה ארוך. היו גם המון דחיות, שזה ממש מעצבן. אבל המשפט היה ארוך, והרגשתי שאני מ...